הגיע רגע האמת לבחירתו של מפכ"ל המשטרה החדש. גם אם ילבינו כשלג חטאיהם של שלושת הניצבים המועמדים - הרי שסיכוייו של כל אחד מהם לעמוד בראש הפירמידה שואפים עכשיו לאפס. אחרי ככלות הכל אין להתעלם מן העובדה השקופה שהשלושה - בר-לב, פרנקו ודנינו - חשודים זה מכבר כנגועים במערכות-יחסים בלתי-תקינות, מה שפוסל אותם מראש לתפקיד.
במצב הנוכחי דומה שאין ראוי ממפקד מחוז תל אביב, ניצב
שחר איילון, להתמנות למשרת המפכ"ל. הוא, אומנם, כבר הוזכר כאחד המועמדים, אבל בתחרות עם שלושת הניצבים האחרים הוא ניצב בצל ונראה כבעל סיכויים קלושים מראש. לא זו בלבד שאין לו מרפקים כמותם - הוא גם לא סובל מעודף-פופולריות במשטרה ונעדר את הכימיה הדרושה להיות אהוד בין חבריו. עם זאת הוא המנוסה ואולי גם המוכשר שביניהם.
בחסד עליון
הקוריקולום המשטרתי של שחר איילון עולה על זה של שלושת המועמדים האחרים. הוא נחשב למפקד בחסד עליון, שצמח מלמטה ושעבר את כל שלבי הפיקוד האפשריים: למן מפקד הש"י, דרך ראש אגף התנועה, ועד לכהונת הסמפכ"ל. זאת ועוד: להבדיל אלף-אלפי הבדלות מרב-ניצב
דודי כהן, הרי שאם אכן ייבחר - הוא לא יוצנח כמוהו לתפקיד המפכ"ל מעל לראשיהם של מועמדים אחרים. יתרונו הגדול של שחר איילון נעוץ בהיותו איש-עבודה של ממש, שאינו משתייך לקליקה כלשהי ושהיושרה היא נר לרגליו. במצב הקיים, שבו הוכתמה המשטרה בכתם גדול כל-כך - עשוי שחר איילון, יותר מכל מועמד אחר, להחזיר לה את האמון שאבד לה.
טיהור השרץ
מטבע הדברים, הפכו הפרשיות הלוהטות במשטרה לנושא החם ביותר גם בכינוס העיתונאים, שבו נכחתי השבוע באילת. אי-אפשר היה שלא לחוש בשר לביטחון-פנים,
יצחק אהרונוביץ', ובמפכ"ל דודי כהן, נעלבים עד עמקי נשמתם מכותרת הדיון שנסב סביבם: "בוז לכחולי המדים". השניים התנפלו בחמת-זעם על הכותרת ה"פרובוקטיבית" שהוצגה על-ידי אגודת העיתונאים, וטענו שהעיתונות רק מעוניינת להציג בפני הציבור משטרה חלשה ואימפוטנטית, שאינה ממלאת את תפקידה כראוי. אלא שלשווא ניסו השניים להתחמק מן השאלות הנוגעות לפרשיות החמות, בהן ראו "עניין זניח", וכל ניסיון להדוף אותן, בעזרת צמרת-משטרה משומנת, נתקל במחאה גלויה מצד העיתונאים, שלא נתנו לשניים מנוח. בסופו של דבר נאלצו ראשי הפירמידה המשטרתית להודות כי יש, אומנם, צורך ברור בטיהורה של החצר המשטרתית מן השרץ שדבק בה, ואת המשימה הקשה הזו יוכל למלא בקפדנות ובשקידה רק ניצב כמו שחר איילון.
