שר התיירות סטס מיסז'ניקוב הצהיר בכינוס הרצליה לתיירות שהתקיים ב-16.11.10, כי משרד התיירות בוחן את האפשרות להקים קזינו בדרום הארץ, כחלק מתוכנית לפיתוח המלונות וליצירת תעסוקה עוד בשנת 2011. המקומות המיועדים הם: ים המלח, ערד, דימונה או אילת.
אחת לכמה שנים אנו מתבשרים על הקמת קזינו בנגב, במסגרת החיפוש אחר ישועות ונחמות לנגב הנחשל. פעם באילת (2007), פעם במצפה רמון (2003), ועתה חוזר הניגון, ואחד האתרים בנגב יזכה בפרס הקזינו.
כל השנים מתנהלים ויכוחים ערים בעד קזינו או נגדו. אך הפעם נרחיב את מסגרת הדיון ברעיון הקזינו לכלל נושאי התיירות בנגב, עתידן של ערי הפיתוח ושל הנגב כולו. הרשות לפיתוח הנגב, העיירות והמועצות האזוריות - כולן מנסות למתג את הנגב כיעד לתיירות. אך בפועל הנגב נותר בשולי הזרימות של תיירות הפנים. הוא מרתיע רבים בזרותו, במרחביו חסרי השירותים המספקים ובאקלימו הקיצי הקשה.
כידוע, תחום התיירות בעולם לא נשען רק על נכסי הטבע הקיימים באזור, אלא ממנף אותם ומרחיב את ההיצע הרבה מעבר לנתונים הטבעיים, פורס רשת של שירותים בצפיפות וברמה ראויה. לכן, חשוב לתכנן בנגב תכנון אזורי מקיף, ולבחור כיוון ומגוון אופטימליים באופן מקצועי ורחוק טווח, שיתבצעו בשלבים ויתאימו עצמם לתנאים המיוחדים של האזור ולהשתנותם לאורך זמן. רק במסגרת כזו יש לבחון את כדאיות הקמתו של קזינו בנגב.
ועוד חשוב לקחת בחשבון את העובדה שעיקר עושרו של הקזינו - כמו עושרם של מפעלי אוצרות הטבע באזור - לא יישאר בנגב, אלא יזרום למרכז. בנוסף, אזורי תיירות בעולם מעסיקים עובדים רבים, והעסקים והמסחר סביב הענף רבים ומגוונים. עם זאת, המשכורות ברובן נמוכות מאוד. מצב זה נמצא בהלימה עם המועסקים הרבים העובדים במלונות ים המלח, ועם ממוצע השכר הנמוך בערד, בדימונה ובירוחם.
רעיון הקזינו הצץ לפתע מהווה מקבילה לרעיון ההקמה של העיר החרדית כסיף בשכנות לערד, ושל תוכנית "מבואות ערד" להקמתם של 11 יישובים קהילתיים בדרך לעיר. כל אלה נמנים עם פתרונות לעוסים לעייפה המונחתים מלמעלה חדשות לבקרים על הנגב, בלא הלימה ביניהם, בלא שיתוף התושבים והיישובים בהחלטה, בלא בחינה לעומק ותסקירי השפעה
חברתיים - ולא רק סביבתיים - בטרם החלטה. חלקם מעלה חשד, של רצון להרחיק מטרדים ממרכז הארץ בסמיכות לאוכלוסייה ה"חזקה", בד בבד עם רצונם של הפוליטיקאים לקצר תהליכים ועלויות ולפאר את שמם בעיני הבוחרים. לפני שזז דחפור אחד, מיהרו
בנימין נתניהו וישראל כץ לנכס לעצמם את יוזמת שדרוגו ותכנונו של כביש 31 בשלטים מאירי עיניים, בעוד שלמעשה היוזמה נעשתה בטרם הגיעו לשלטון. רבים החותרים לזקוף לזכותם את "הפרחת הנגב", כביכול, ותושבי הנגב משלמים וישלמו את מחיר החיפזון וחוסר התכנון, כמו תמיד.
במקום השליפות הללו, שחלקן מונע אבטלה אך מותיר על כנו את עוניו של הנגב, יש לתכנן את עתידו של הנגב על בסיס שיחזק את מצבו החברתי-כלכלי, ולא ישמרו בתחתית הסולם הארצי.
