מיטלפונקט לא בדה את עלילת המחזה. הוא חי אותה על בשרו, בדירת הוריו שביפו, ששוכנו כעולים חדשים בבתים המתפוררים של הערבים, שברחו בעת כיבוש יפו על-ידי האצ"ל במלחמת העצמאות. עם המצוקה, תחושת העליבות, הניכור והכינויים שהדביקו הצברים לעולים החדשים, העוני שדחף נשים (כמו ריבה במחזה) להתמסר תמורת כסף לבעל שזרק אותה; או ההסכמה לקבל פיצויים מגרמניה על שהותם במחנה ריכוז (לפי 5 מרק ליום...) – דבר שהיה זנותי לא פחות, בגלל עליבותו של הסכום. כל אלה היו חלק מזכרונות הסובב אותו בילדותו. אביו של המחזאי לא היה מכולת'ניק. אך כל שלל הטיפוסים העסיסיים ועלילותיהם שאובים מהסביבה הקרובה בה חי. בימים ההם, טרם היות הסופרמרקטים והאינטרנט, הייתה המכולת מרכז החיים בשכונה, הן חברתית והן רכילותית. לכן הכל במחזה כה חי ותוסס, ובעיותיהן של הדמויות נוגעות ללב כל אחד. סב המשפחה החכם והאציל, יוסי גרבר המרשים, עומד לקבל פיצויים. בנו יוסל (אבי אוריה) ואשתו הדומיננטית לייצ'ה (תיקי דיין) כבר קונים דירה ומכולת חדשות בבת ים, וכל חייהם עומדים להשתנות. בנו השני, אהר'לה - יצחק חזקיה בעל הגינונים האריסטוקרטיים - רוקם אף הוא תוכניות חדשות לחייו. את דירתם המצורפת למכולת – הם מוכרים ליוסי קאנץ הוותיק. אך לפני שהדרמה מסתיימת, אנו צופים בכמה סערות לא קטנות. הנכד תנחום (יניב לוי, בהופעה מרגשת ונוגעת ללב), מתאהב בריבה (מיטל אבני בהופעה כובשת בכשרונה) ומעניק לה כספים כדי לכלכל את תינוקה, כי נפרדה מבעלה. בעוד היא משלה אותו שיש להם עתיד משותף, הוא כבר מפליג בדמיונו למה שיבנו שניהם יחדיו. הכל מתנפץ בגלל שהסב נעתר לבקשת אמה של ריבה (דנה שרייר) וחותם על עדות שקר בתביעתה-שלה לפיצויים מהגרמנים. בעוד חלומם עומד להתנפץ, מזמנים אהר'לה והשכנה הרכלנית (חנה רוט שעושה את ה"ינטע" המושלמת) את המשפחה לחתונתם. אבל לייצ'ה/תיקי, אמו של תנחום, כמו שהיא יודעת לצרוח על כולם ולנווט את גורלם – יודעת גם לאסוף את השברים, ולהוכיח שגם עם כמעט כלום, עוד יצליחו לממש את תוכניותיהם ולשרוד. כוח השרידות של העולים החדשים אז, פליטי השואה, שהגיעו כשבר כלי, ויכולתם להשתקם ולבנות את עתידם תוך כדי השתתפות בהתפתחות המדינה – זה המסר הגדול שבמחזה. מיטלפונקט כתב טקסטים נפלאים, בבחינת מעדן לכל שחקן. הוא ביים בקפידה ובהצלחה את צוות השחקנים המעולה. כל אחד, מהתפקיד הזעיר ביותר (כמו מיכאל גמליאל ועוז ניסן כסבלים, בחירתו המצוינת בשחקנים שבלטו בתקופת לימודיהם בבית צבי), דרך יניב לוי הנפלא, תוצרת אחד המחזורים המוצלחים של סטודיו יורם לוינשטיין, מיטל אבני המקסימה - בוגרת טרחיה של יורם לוינשטיין, חנה רוט, יצחק חזקיה ויוסי קאנץ המשובחים הוותיקים, ועד לאבי אוריה, תיקי דיין ויוסי גרבר בראש – כולם תוקתקו על ידיו ויצרו בתוך התפאורה האותנטית המהממת של הבית ביפו העתיקה (בעיצובה של נטע הקר), בתלבושות התקופתיות של עופרה קונפינו, עם המוזיקה הנהדרת של אורי וידיסלבסקי והתאורה של קרן גרנק – יצרו הצגה שהקהל חש בה כמו בבית. הנוסטלגיה לשנות החמישים, ראשית ימי המדינה, הצניעות שהייתה מנת חלקם של כה רבים, המשפחתיות של כל השכונה והמשפחה – אלה דברים שכלו ועברו מן העולם האינטרנטי שלנו כיום. המוזיקה של השיר "היכן מוצאים קצת מזל", שיר הנשמה היהודי הישן, הרעידה את הלב לקראת סוף ההצגה וגרמה להזיל דמעה. הצגה ישראלית מעולה פר-אקסלנס!