השריפה הקודמת בכרמל, השריפות בקיץ ברמת הגולן, בהרי ירושלים ובאזורי המדינה האחרים לא הספיקו כדי ללמוד ולהסיק מסקנות ביחס להערכות המדינה למניעת שריפות וטיפול בכיבוין, כשפורצות.
השריפות ביוון, ברוסיה, בספרד, בארה"ב ובמדינות אחרות מסוקרות אצלנו בכל ערוצי התקשורת, כאילו אינן נוגעות אלינו, ושלנו זה לא יכול לקרות. אנחנו יודעים להשקיע הון תועפות בטיפוח יערות וחורשות, אולם להשקיע מחשבה וכסף בהתארגנות למניעת השריפות וכיבוין איננו יודעים ופועלים בשיטת ה"סמוך" או "כשנגיע לגשר נעבור אותו". כמו בנושאים אחרים, אנחנו מופתעים כל פעם מחדש, כאילו מדובר בכוח עליון, שאיננו ניתן לחיזוי.
ככל ששומעים מהאחראים, שמדובר באסון בקנה מידה בינלאומי וממדיו מנופחים מרגע לרגע - כך קטנים הסיכויים להסקת מסקנות אישיות ומערכתיות מהאירוע.
הבעיה העיקרית היא, שבאמצעים לא רבים יחסית ניתן היה לטפל במחדל ולהקטין למינימום את הנזקים לנפש ולרכוש.
- מתוך כ-50% מהנוער בגיל גיוס, אשר לא מגיע לבקו"ם, אפשר היה לגייס גם תלמידי ישיבות ("תורתם אומנותם"), גם ערבים וסתם משתמטי גיוס, לשירות לאומי בו יכלו לתרום בסיורים, בתצפיות ביערות, לגילוי מוקדם של מוקדי אש ולהסברה לציבור בנושא דליקות וגם לתיגבור כוחות הכיבוי.
- למשטרה ולצה"ל ניסיון רב בהפרחת בלוני תצפית עם מצלמות. בלונים כאלה אפשר היה לפרוס באזורי הסיכון לשריפות עם תועלת אדירה לגילוי מוקדם.
- במקום או בנוסף למטוסי התובלה של חיל האוויר, ניתן היה לרכוש או להסב מספר מטוסים לכיבוי שריפות, תוך אפשרות לנחיתה ו/או לשאיבת מים מהים התיכון או הכינרת. מטוסים שיכולים היו להטיל כמויות מים גדולות לכיבוי שריפות בכלל ולמניעת התפשטות האש בשלב הראשוני בפרט.
אלו רק כמה דוגמאות לאפשרויות התארגנות פשוטות יחסית, אשר, לצערי, לא יקרו כאשר תדעך האש. ההרוגים ייקברו והחיים יחזרו למסלולם. כמובן, שהגשם הראשון ישכיח מאיתנו בכלל את נושא השריפות.
- במאמרים הבאים אטפל בנושאים נוספים, אשר גם הם לא יטופלו כשהאסונות הבאים יפקדו את מדינתנו המתאבדת.
