המדינה רוצה תוצאות והישגים - תנו לפרקליטים תנאים, משכורת הולמת ומוטיבציה לעמוד בשורה הראשונה ולהילחם באלימות ובפשיעה הגואה.
טענת האוצר - כי המשכורות שלהם גבוהות או סבירות, היא טענה מגוחכת משוללת בסיס בשטח.
פרקליטי המדינה - הם החלק האופרטיבי משפטי של מערכת אכיפת החוק, ליד משטרת ישראל שהיא החלק המבצעי.
הזנחת הזרוע המשפטית, תביא לא רק לשיתוק בתחום המשפטים, מעצרים, כתבי אישום, עסקות טיעון, השלמת חקירות, אלה גם לנזק בלתי הפיך בתחום המלחמה הקשה והנמשכת בפשע המאורגן והלא מאורגן.
פרקליטים מתוסכלים, ממורמרים, עייפים, לא מסופקים - לא יביאו לידי מיצוי את הפוטנציאל המשפטי המתבקש כדי לעמוד במשימות הרבות והקשות.
אי מילוי תנאי שכר הוגנים, אי מתן תקציבים לתשתיות, תוספת תקנים, תוספות לניידות ושעות נוספות - יביא לפרישה המונית ומילוי שורות בפרקליטים לא מנוסים, לא מהשורה הראשונה, חסרי מוטיבציה עם הישגים בהתאם.
אסור לשכוח - האפשרויות בחוץ, במשרדים האזרחיים לפרקליטים מנוסים, כישרוניים ונמרצים, קורצים ומושכים.
אז למה לא עוזבים הטובים והמוכשרים? מסיבות שונות, ביניהן יש עדיין כאלה שרואים בעבודת התביעה מעין שליחות חברתית, לעמוד בקו האש של המלחמה למימוש שלטון החוק על כל היבטיו. יש הרואים בפרקליטות - בית חם, מחבק, תומך, הן מקצועית והן חברתית.
יש בפרקליטות - אפשרות לנשים צעירות נשואות + ילדים לממש עצמן מקצועית תוך קידום אישי ומקצועי, בתנאים טובים יותר מאשר במשרדים אזרחיים או עצמאיים.
יש בעבודה זו, למרות המתחים והקשיים, גם ביטחון סוציאלי שאסור לזלזל בו ולהתעלם ממנו, אך יחד עם זאת אסור לזנוח את האפשרות לתנאים הוגנים ואפשרויות קידום - ועל כך גם מתנהלת המלחמה הנוכחית.
מאבק הפרקליטים - אחרי שנים רבות של שתיקה, הזנחה והשלמה - חייב להגיע להסדר מהיר, כדי למזער נזקים שכבר ניכרים במערכת אכיפת החוק.
כאשר הציבור והתקשורת - באים בטענות לפרקליטות על מחדלים,
רשלנות וטעויות, שאכן קורות מדי פעם בגוף גדול שעובד ומבצע - ולפעמים הטענות צודקות ומגובות בתקדימים ואירועים טריים, כך בעת מצוקה כאשר הם צודקים במאבקם, על הגופים הציבוריים, שלמענם הם נלחמים, לצאת גם להגנתם ותמיכתם.
בתי המשפט לא יכולים לתפקד
בתי המשפט, ללא פרקליטים, לא יכולים לתפקד ולא יכולים לנהל מערכות משפט מסודרות.
אפשר לאלתר לתקופה קצרה, אך הזמן אוזל והפשעים מרובים.
יחד עם זאת - בתקופת השביתה והעיצומים על השופטים, לא להתנער מתפקידם וחובתם הציבורית ולא לשחרר, כדבר שבשגרה עבריינים כבדים בגלל העדר ייצוג של המדינה.
בידי השופטים - יש מספיק כוח, אמצעים ופרוצדורה, כדי לבלום לתקופה קצובה את מפולת השחרורים ועליהם לא לשכוח שהם חייבים להגן על החברה והציבור, מפני גורמים עוינים ומזיקים גם כשהם לבד באולם.
הפתרון לדעתי, חייב לבוא מהר, חזק ואלגנטי שפירושו: הדברות, שיפור תנאים, הגדלת תקנים, מתן אפשרויות לקידום ובעיקר את ההרגשה שהממשלה, האוצר, משרד המשפטים אינם עוינים לפרקליטים אלא יחד איתם, עומדים במאבק נגד האלימות והפשע הגואה בחברה כמגיני שלטון החוק - של מדינה ריבונית ודמוקרטית.
הערות והרהורים בענייני דיומא:
1. הפרסומים מההדלפה הגדולה המתייחסים לישראל, עושים לה רק טוב בשלב זה ואין שום דבר שלא ידענו, לא פורסם ולא נאמר בפומבי.
2. העובדה שנתניהו מוכן להיות גמיש, לרבות חילופי שטחים בהסכם קבע עם הפלשתינים, אינו חדש ואינו בבחינת סנסציה פוליטית.
3. הפרשן "הדגול" של
מעריב, העיתונאי
בן כספית, שנעשה "חולה אובססיבי" בכל הנוגע לביבי ולשרה, ממשיך להפגיז עם מכתבים של עסקן סוג ג' - שאפילו תמונה נכונה שלו כשלו לפרסם במעריב.
4. יתירה מכך, אם כל הדברים או רובם על
שרה נתניהו נכונים, יש להעריכה מבחינה פוליטית, הרבה מעבר לקרדיטים הרגילים ומתברר שהיא פוליטיקאית לא רעה בכלל.
5. אולי כדאי לבן כספית, לבדוק מה עשו נשות ראש הממשלה, כמו אשתו של שמיר, של בגין ז"ל, רבין ז"ל, אולמרט - שסטה שמאלה בלחץ אשתו. אז מותר גם לביבי לשמוע לקול אשתו, זה רק מוסיף לו נקודות.
