אליהו ישי מאשים. לא את עצמו, את הרב אמסלם, או את פורז, או את כל העולם מלבדו. אין עוד מלבדו. אין עוד אשם במצב הזה. הוא טוען שאת מרב האנרגיה הוא השקיע בתקצוב הכבאות? הוא סומך על זכרונו הקצר של הבוחר. אני זוכר מאבק בלתי מתפשר (ומוצדק אולי) נגד 400 ילדי
עובדים זרים (שאגב, לפי מיטב ידיעתי עודם כאן), מאבק בעד כספים למען הישיבות (מטרה ראויה לשמה גם כן), וכמובן כעת המאבק נגד ח"כ הרב
חיים אמסלם.
מישהו רואה פה כבאות? נראה שלכל מקום אליו פונה, ישי מדליק שריפות. לצערי, תקציב הכבאות הוא רק בעיה אחת. העיקר שאת האשמה אפשר להעביר לקודמיך בתפקיד.
באמריקה יש כלל לנשיאים. יש להם שנה פחות או יותר, להאשים את קודמם בתפקיד, שהוריש להם את צרותיו. אלא שלאחר למעלה משנה וחצי בתפקיד (עם ניסיון קודם לדעתי) הכלל הזה כבר לא בתוקף. ולא משנה אם מדובר כאן באמת באשמתו של ישי או לא, לא זו הנקודה.
הבעיה היא שבכל מקרה של אסון אנו לא ערוכים. צאו וראו מה יקרה אם חס וחלילה תהיה רעידת-אדמה של ממש, או סופת-ברקים רצינית. צריך להיות קו מנחה של "קווה לטוב ביותר, אך תתכונן לגרוע מכל". לא מדובר פה בפסימיזם מוקצן, אלא בהיערכות מראש למצב שעלול לקרות. כי אסונות קורים, וכשאין היערכות מוקדמת, המצב מחמיר הרבה יותר. ולראיה, ניתן לראות את ממדי השריפה שעוד דולקת.
ומילה קצרה לגבי אותם אזרחים שמצאו דרך חדשה לפגוע במדינה. אני לא יודע אם אותם שני אחים אכן התרשלו בשריפה בעוספייה, אבל אם הפרסומים על חגיגות בכפרים הסמוכים לכרמל על הנזק שנעשה לישראל נכונים - הם כנראה גם האשמים בניסיונות הצתות בשאר שטחי המדינה. ומי שחושב שאני אומר את המובן מאליו - שערבים מנסים לפגוע במדינה - צודק. מצד שני, אני לא רואה מישהו אחר אומר את זה.
