ננציח את זכרו של אלעד

כבוד נשיא המדינה מר שמעון פרס, אמיל וצביה היקרים, קרובי המשפחה, ראש העיר חיפה, ראש העיר נשר, אנשי חינוך, תלמידות ותלמידים יקרים - חבריו של אלעד. אתמול, בבית המשפחה, אמרתי לאמיל וצביה היקרים, שאני יודע שאין מילים שבכוחן לנחם על האובדן הנורא, קורע הלב. עם שלם כואב איתכם ובוכה איתכם על מותו הטראגי של בנכם - יחידכם, אלעד ז"ל. אנחנו איתכם. אלעד היה בן יחיד להוריו ובמותו היה לבן האומה כולה. נער רגיש, שאוהב לעזור לזולת, תלמיד מצטיין, מלא כרימון איכויות וחלומות. נער שכולו נתינה. הרוח שפיעמה באלעד היא רוח ההתנדבות. אותה רוח שאנו מעודדים בבני הנוער שלנו שמבטאת אכפתיות, רצון לתת לחברה, יכולת להתבונן מעבר לעצמך ולתת. את הרוח הזאת - בקרב הנוער ובעם ישראל - צריך לחזק. רוח ההתנדבות והנתינה - שמוציאה מדלת אמות ומחברת לקהילה, לחברה, לעיר, למדינה - היא הרוח שמקיימת אותנו. עליה נשמור. אותה נטפח. נמשיך בדרך הזאת. נער בן 16 לימד את העם ואת העולם כולו מהי מסירות נפש, מהי גבורה. הוא לא קיבל הוראה או פקודה מאיש. ליבו אמר לו לקום ולצאת לחזית: לעזור, לסייע, להושיט יד, לכבות את האש, להציל נפשות. מול האש הגדולה הוא השליך נפשו מנגד. אלעד, אין שיעור חינוך שבו אפשר ללמד את מה שאתה לימדת אותנו! כי החינוך כולו עומד על הדוגמה האישית - ואתה הצבת מופת, שעליו יתחנכו דורות. גבורת ליבך הצעיר היא נשוא הערצתנו. אבל - אמרתי זאת אתמול להוריך - צביה ואמיל - גם אתם מושא להערצתנו, כי אלעד גדל בביתכם, ספג מכם ערכים. אתם זכיתם לחנך בן מופלא שכזה, ויגונכם שאין לו שיעור, חייב להיות עטוף בגאווה גדולה. רוח הגבורה של אלעד היא הרוח שמקיימת את עמנו מול כל הבעיות, האתגרים והאיומים הרבים כל כך. הגבורה הזאת התגלתה לנו בחג החנוכה. מזכירה את מילות השיר: "אל תגידו כי איננו דם אבינו המכבי כי שלוש טיפות ממנו נמזגו בדם ליבי". מוריי ורבותיי, אנחנו שומעים קינות על הנוער, שבעיני הן דיבה על הנוער שלנו. פעמים רבות היסיתי קטרוגים אלה ואמרתי: הנוער שלנו הוא נוער מופלא. אין כמותו בעולם. הוא מוכן לאתגרים. הוא מוכן לתת מעצמו. הנוער הזה אינו פחות טוב מהדורות הקודמים. נהפוך הוא. הנוער הזה טוב מאיתנו. הילדים שלנו נבונים יותר, מסורים יותר, הם מוכנים למסור את הנפש למען הזולת. מתי נדע להעריך את כל האנשים הטובים שחיים בינינו? את כל הגיבורים שחיים בינינו? את כל המתנדבים שנותנים מעצמם? מתי נלמד להעריך את כל הטוב שבתוכנו? להציג אותו לראווה? אנחנו חיים בין כל כך הרבה אנשים טובים. לא הכל רע ושלילי מסביבנו. יש כל כך הרבה יופי כאן. זה עם ישראל האמיתי. כשר החינוך אני יכול להבטיח לכם: אנחנו ננציח את זכרו של אלעד. לא רק בביה"ס "הריאלי" בחיפה, שרשאי להתגאות שהתחנך בו תלמיד כזה. אנו במערכת החינוך נמצא את הדרכים להנצחה ראויה לאלעד. לחנך את הנוער לאור המופת שהנחיל. אני מצדיע למורות ולמורים של אלעד. אשריכם שזה תלמידכם! ראיתי אתמול גם את אנשי הצוות החינוכי בביה"ס "עירוני ה'" שאיישו את המרכז. זכות גדולה היא לי לעמוד בראש מערכת שיש בה כל כך הרבה אנשים מופלאים שנותנים מעצמם בלי חשבון. שמעתי גם מהוריו של אלעד מה רבה הערכתם לבית הספר, לצוות. חברים של אלעד - אתם וודאי תזכרו אותו. אבל במהלך החיים, תזכרו - ותמשיכו בדרכו! אלעד ריבן חי חיים קצרים. הוא נפל צעיר כל כך, לפני שהספיק להגשים את חלומותיו. אבל אל תטעו - כל העם יזכור את שמו. מקצה הארץ ועד קצהה. יינשא שמו ביראת קודש, בהערצה. ואנו שמאמינים שלחיי אדם יש משמעות, נבין שכל מי שזכה להכירו, להיות חברו, להיות במחיצתו - זכה במשהו מאוד מיוחד. סיפור גבורתו יהיה שנים רבות מקור להשראה שעליו יחונכו בישראל. נישבע לזכור את הגבורה של אלעד, את אהבת האדם שבו, את המופת שהציב - ומי ייתן שנהיה ראויים לזכרו, לקורבנו. יהי זכרו ברוך!