בשבוע שעבר נגזר עלינו כך בפתאומיות לבלות יום שלם ליד המכשיר המדהים הזה שנקרא טלפון נייד כשהוא לא זמין. התקלה בסלקום הפתיעה את כולנו וגרמה לשיבושים רבים, הן לפרט והן לעסקים.
אבל ניתנה לנו תזכורת אדירה לאיך אנחנו, אזרחי העולם, בתוך נחשול עצום של מהפכת המידע בה אנו מצויים בשנים האחרונות.
אז מלבד זה שלפתע העולם התקשורתי נדם ולא היינו צריכים לענות, להחזיר שיחה, לסמס או לגלוש, יכולנו פשוט לחזור להיות ולו לכמה שעות אנחנו! לערוך ישיבה ולהיות קשובים אחד לשני מבלי הצורך להשתיק, או חוסר השליטה שלנו בלהציץ רק מי חיפש. יכולנו לשבת ולשתות קפה בארוחת צהרים, ולסיים לקרוא את העיתון מבלי הפרעה.
האם נגזר עלינו להמשיך להיות קשובים בכל רגע נתון לצפצוף המתכתי? התשובה לכך די ברורה - כן.
כי במהפכה, כמו במהפכה, אי-אפשר להפסיק את מנגינת הפלאפונים שעוזרים לנו בהרבה היבטים וככל שחולף הזמן אנו זקוקים לו יותר ויותר ולא יכולים לתאר את חיינו בלעדיו.
גל המהפכה יחלוף, ואחריו יגיעו גלים נוספים של פיתוח אפליקציות שרובנו לא נדע על קיומם ויהיו אפליקציות שאחריהן העולם כבר לא יהיה אותו עולם.
אבל בכל זאת רגעי השקט שנתנו לנו בסלקום הזכירו לנו שיש עולם גדול ויפה בחוץ, ציפורים מצייצות לא רק בשעת בוקר מוקדמת, ומוזיקת שאון הרחוב היא נעימה לאוזן וטומנת בתוכה את סוד החיים.
שלוש הערות קשורות ולא קשורות:
1) כבר ביום שאחרי, עוד בטרם פרצה השריפה הגדולה, העלו אנשים "טובים" על הכתב הרבה ביקורת, ועיניהם נצצו מהמחשבה "מה יצא לנו מזה? איזה תביעה נתבע את סלקום? כמה כסף נרוויח מהפדיחה ואולי זה הזמן לעבור למתחרים?"
ולכל אלה אני משיב כמנוי של סלקום מיום הקמתה: דווקא ברגע כזה לא עוזבים! סלקום היא זו שהביאה את בשורת המהפכה ונותנת שירות ברמה גבוהה. דווקא ברגע כזה, כמי שקיבל ממנה שרות מסור אמשיך לעמוד לצידה וכך יעשו רבים.
2) כמי שמנהל עסק שנותן שרות אני יודע שתקלות תמיד יקרו. השאלה היא איך החברה יודע להתמודד ולתקנן, ולדעתי גם כאן הראתה סלקום גדולה בפיתרון מהיר ככל שניתן לבעיה כזאת.
3) לא מזמן שמעתי הרצאה על רעידות אדמה בישראל. כולנו עדים לרעידות האדמה המתרחשות בחו"ל, יושבים מרותקים למסך, ומדברים בטלפונים הניידים עם החברים תוך כדי.
רק תזכורת: ברעידת אדמה שחלילה ותתרחש, כל רשתות התקשורת צפויות ליפול למשך ימים! ואז כולנו נאלץ להיזכר איך מתקשרים ללא המכשירים הקטנים. נקודה למחשבה.
