אלילי ההפרטה של האוצר שרפו את ההר הירוק

אלילי ההפרטה של משרד האוצר ביקשו לייבש את מערכת הכבאות. ברוב תחנות הכיבוי אושר תקן מצבת כוח-אדם המבוסס על שני כבאים לכבאית, ובמקרים מסוימים רק כבאי אחד. למצב הזה יש להוסיף כבאיות, שנושאות על גבן שלושים שנות סירנות מזעיקות על הכביש ואף יותר. מצב המחייב הוצאות כספיות אדירות כדי לשמור על צי כיבוי "קשיש", שה"זיקנה המופלגת" ניכרת בכושר פעילותו ובמהירות התגובה שלו. ליישובים רבים לא אושרה הקמת מבנה של תחנת מכבי אש, כדוגמת ישובים גדולים כמו דאלית אל-כרמל או עוספייה, בהם אין תחנות כיבוי אש. משרד האוצר נמנע מלתקצב שנים לא מעטות את אחת המערכות החשובות להצלת חיים, כי התקצוב הותנה ברפורמה - ורפורמה פירושה חברות כוח-אדם שיעסיקו כבאים בתנאי העסקה זולה בחברות הקבלן, המונעות ממניעי רווח. משרד האוצר הוא האחראי להופעת אלוהי ההפרטה, שמטרתה - מערך מופרט, שיזרוק לכל הרוחות את הכבאים שיש להם זכויות פנסיונריות ומשכורות מעוגנות בהסכמי שכר קיבוצי. שיזרוק עובדים מסורים שהם מבחינתו "נטל על הקופה הציבורית", והאלטרנטיבה האמיתית של הרפורמה להעסיק במקומם כוח עבודה זול ללא הכשרה מקצועית מתאימה, כמו שיש לכבאים כיום. משרד האוצר התנה כל הפניה תקציבית לרכישת רכבים, מנופים והעברת משכורות במילת קסם אחת - רפורמה - שהיא למעשה מכבסת מילים לפיטורים המוניים והבאת כבאים בשכר של 20 שקל לשעה (ואם ידבנו לבו - 25 שקלים) ללא תנאים סוציאליים. כבר היום משטרת ישראל מאשרת משחקי כדורגל, הופעות המוניות כמו פסטיבל הג'אז באילת, הופעת מדונה, הופעות בקיסריה ללא כבאים. את מקום הכבאים תופסים עובדי קבלן - ללא הכשרה - ועל מדי החברה הקבלנית כתוב: כבאי. אני שולל את ההתנפלות על אליהו ישי, כמי שאשם בייבוש מערכת כיבוי האש במשך השנים האחרונות. מהעיתונות אני למד שהוא דאג לפחות להילחם על כמה כדורי וליום בדמות 100 מיליון שקל. האשמה היא לא באליהו ישי, אלא בשיטה. ולשיטה הזו יש אבא. והאבא הוא בנימין נתניהו. ראש הממשלה עומד מאחורי האידיאולוגיה של ההפרטה, ויתרה מזאת - הוא עומד מאחורי ביצועה המעשי. הפרטה המרוקנת את המדינה מאחריות ישירה לשלל מגזרים חברתיים והעברתם לידיים פרטיות, שמניעי רווח הם חמצן הקיום שלהן. המוסדות לבריאות הנפש, טיפות החלב, שירותי אחיות הציבור לתלמידי בית הספר, שירותי הכבאות - וזו רשימה חלקית של רשויות חברתיות מפוארות שהפכו שירות חברתי למכונות של רווח והפסד. בשיקולי הרווח וההפסד נוציא לכיבוי שריפה בצוות חסר של כבאית עם צוות של שני אנשים במקום צוות של שלושה או ארבעה כבאים. בשיקולי הרווח וההפסד, בבתי הספר נקציב לאחות המזריקה זריקות רק ארבע דקות - ללא שיחה עם הילד - כי זה הזמן שחברת כוח-אדם מקציבה לבצע את משימותיה. שיחה עם הילד היא מיותרת. המכונה חייבת להזריק תוך ארבע דקות זריקה, ומהר לילד הבא.