גם אני הופתעתי, כמו רבים אחרים, כשקראתי לראשונה על ביקורו של גריגורי רספוטין בארץ ישראל. כן, זה אותו רספוטין, איש הדת והמסתורין, ששום אישה ברוסיה לא עמדה בפניו. אותו רספוטין מדהים, ששרביטו הענק, כלי החמדה והפלאים שלו, גבר גם על שרביט המלוכה של הצאר הרוסי. ואגב, עורלתו האדירה שמורה עד היום בצנצנת פורמלין מיוחדת במינה, במוזיאון החדש לארוטיקה, סנט פטרבורג, רוסיה. זוהי, ללא ספק עורלת הגוי הגדולה ביותר המוכרת ונצפית ברשת האינטרנט! אותו רספוטין שיש עליו המון אגדות. שלהקות מוזיקה נקראות על שמו. ששירים פופולריים ברחבי העולם חוברו לכבודו ולזכרו. שסרטי קולנוע רבים טיפחו את המיתוס שלו. ובכן, בחודש מרס 1911 נחת רספוטין בחופה של יפו. לאחר מסע צליינות ארוך שערך ביוון ובמנזריה, מולדת הנצרות היוונית והפרבוסלבית. בכל הספרות הענפה שנכתבה עליו, ביוגרפיות וזיכרונות, כתבות מאמרים ומסות שלא ייספרו מרוב, לא מצאתי עדות יפה ומכמירת לב עליו, כמו זו של מירית גל-עד, בספרה "בת שבע", הוצאת 'מילוא', 2005. בכמה דפים, שבהם הביאה המחברת את עדויות אמה וסבתה, שעלו ארצה, באותה האונייה עם האיש הפלאי, גריגורי רספוטין. מי שהשתלט על גופה ועל נשמתה של הצארינה, קיסרית רוסיה, ומילא תפקיד מיוחד במלחמת העולם הראשונה. הסיפור של עליית שתי הנשים כבש את לבי. האם קשת-היום, המטופלת בכמה ילדים בוכים, רעבים ורטובים, ובהם גם התינוקת, אמה של מחברת הספר, הייתה כבר מיואשת מהמסע. בארץ אומנם חיכה לה בעלה האוהב, שיצא לפניה להכשיר את עליית המשפחה, אבל היא התקשתה מאוד להעביר את מעט הימים על האונייה. אבל קרה לה נס! בעודה משוטטת על הסיפון, טרודה בילדיה החולים, ובעודה מנסה לשווא להרגיע את התינוקת, התקרב אליה איש גבוה ומאיר-פנים. האם אפשר לעזור לך? שאל אותה ברוסית כמובן. והיא, מרוב ייאושה, מסרה לו את התינוקת, שלא חדלה מבכי. הנס התרחש בתוך שניות: התינוקת חדלה מיד מבכייה, ולפתע גם הופיעה בת-שחוק על פניה. האם סירבה להאמין. זה כמעט שבוע שהילדה חולה על הים. מקיאה, צורחת ואינה אוכלת. והנה, בזרועותיו של האיש המאיר הזה, תוך שניות, היא מחייכת חיוך מלא נהרה! כל הפרטים המשניים איבדו מחשיבותם: האם באמת לבש גלימת נזיר רוסי? האם עטה את אדרת הצליינים? האם אחז תחת זרועו את ספר התפילות הפרבוסלבי? או שמא פשוט הסתובב על הסיפון כדי לצוד לו אישה למשכב בתאו? כל זה נעשה פשוט מיותר. סוף כל סוף יכולה הייתה סבתה של מירית גל-עד לנשום לרווחה. סוף כל סוף יכולה הייתה התינוקת להירגע ואולי גם לנמנם. היא הביטה באיש הגבוה דובר הרוסית בתימהון ובהכרת תודה. היא כל-כך הודתה לו, שאפילו שכחה לשאול אותו לשמו. אבל את הסיפור המדהים הזה היא לא שכחה. והנחילה אותו גם לבתה וגם לנכדתה. סיפור כל-כך לוקח לב, ומאיר באור יקרות את אחד האנשים הכי שנויים במחלוקת. לא רק ברוסיה מולדתו, אלא בכל העולם. ואחר-כך הגיעו אל מול נמל יפו. התעוררה מהומה עצומה. הספנים הערבים חטפו, כמנהגם, את הנוסעים וכבודתם אל סירותיהם. לא היה רציף בנמל יפו, והתנועה אל האוניות ומהן התנהלה אז בסירות. הנוסעים היו טרף וקרבן לחטפנים הערבים, שלחמו ביניהם על כל נוסע. ולפתע, בלב הבלגן הנוראי, חצתה סירת מוטור קטנה את פיסת הים, ועצרה אצל הספינה. סבתה של מירית גל-עד הסבה מבטה לשם, וראתה את המראה שלא נשכח ממנה עד ימיה האחרונים: אנשי הדת הנוצרים שישבו בסירה, קמים ומרכינים ראשם וקדים לאיש הרוסי הגבוה שירד לאטו אל הסירה. זה היה אותו האיש שקסם לתינוקת שלה! היא נפנפה לו לשלום, אך לא זכרה אם השיב לה בנפנוף. ואחר-כך פגשה את בעלה המצפה לה, ושקעה בחמישים או שישים שנה של התערות קשה בארץ ישראל. ורק שנים רבות לאחר מכן נודע לה במקרה שהיה זה גריגורי רספוטין 'בעל הנס', שריפא לילדתה. הוא ירד בסירה והובל אחר כבוד אל הכנסייה הרוסית שביפו, לא רחוק מבית המעצר אבו כביר של היום, משם החל את מסע הצליינות שלו בארץ ישראל. חודש מרס האביבי, שנת 1911, נמל יפו, ואורו של האיש הפלאי ההוא מקרין על עיניה, זיכרונה וסיפוריה. אותו האיש המופלא שלא נשכח ממנה עד יומה הצלול האחרון. גריגורי רספוטין האגדי.