הדינמיקה החיובית בעקבות הסיוע הטורקי לכיבוי שריפת הענק בכרמל והדיונים המתקיימים בז'נווה בין נציגים טורקים וישראלים מעלה שוב את סוגיית ההתנצלות בפני טורקיה על תוצאות ההשתלטות בכוח על האונייה "מווי מרמרה". מצד אחד, קיים קו שאותו מוביל שר החוץ
אביגדור ליברמן ולפיו לא רק שהתנצלות בפני הטורקים היא כניעה לטרור אלא גם שבכל מקרה, שום מחווה לא תביא לשיקום היחסים. מנגד, יש הטוענים שלטובת האינטרסים האסטרטגיים של ישראל באזור רצוי לה שתוותר על כבודה ותתנצל. לאור המגעים האחרונים בין ישראל לטורקיה נראה כי פניה של ישראל להתנצלות. אם אכן כך הדבר, המיקוד עובר מהשאלה האם ישראל תתנצל לשאלות, איך היא תתנצל ועל מה. לתוכן, לצורה ולהקשר של התנצלות בזירה הפוליטית חשיבות רבה.
התנצלות, הבעת צער וחרטה הפכו בשני העשורים האחרונים לכלים שמדינות רבות עושות בהן שימוש בזירה הפוליטית הבינלאומית. כך למשל, התנצלויותיה של יפן על תוקפנותה במלחמת העולם השנייה ולאחרונה התנצלות שר החוץ היפני על תקופת השלטון הקולוניאלי בדרום קוריאה; בקשת הסליחה של נשיא גרמניה, ראו, על השואה בעת נאומו בכנסת ב-2000; התנצלותה של קנדה ב-2010 על כישלונה לפעול בזמן למניעת לרצח העם ברואנדה. אכן, התנצלות יכולה להיות כלי יעיל אך גם בעל פוטנציאל בעייתי, כזה שיכול להוביל להידרדרות היחסים במקום לשיפורם. לכן, יש לנהוג בו בזהירות ובחוכמה. בדיונים שמתנהלים כעת יש לישראל כמה אפשרויות של "נוסחאות התנצלות" לבחירה. ראשית, הבעת צער שהיא האפשרות הכי נוחה לישראל. הבעת צער מאפשרת אי-לקיחת אחריות ובה בעת יצירת רושם שניתנה התנצלות. זמן קצר לאחר ההשתלטות בכוח על האונייה "מווי מרמרה" ראש הממשלה
בנימין נתניהו, שר הביטחון
אהוד ברק ואף שר החוץ אביגדור ליברמן, הביעו בהתבטאויות שונות צער על הנפגעים. הבעיה בהבעות צער אלו הייתה בין השאר בכך שהן "נבלעו" בתוך נאומים שעסקו בעיקר בהצדקת האירוע מהצד הישראלי. כך, איבדו הבעות צער אלו את משמעותן ומכוחן. אם תבחר
ישראל שוב להביע צער, תצטרך הבעת הצער לקבל את מרכז הבמה ולהיות מכוונת לאזרחי טורקיה כדי שתהיה יעילה מקודמותיה.
הבעת צער אינה שוות ערך להתנצלות ולכן אין להתפלא על כך שהטורקים דורשים התנצלות. מאחר שהתנצלות כוללת את מימד האחריות, מה שיש להחליט ולהתדיין עליו הוא מידת האחריות שישראל תהיה מוכנה לקחת. במילים אחרות, על מה מוכנה ישראל להתנצל? כמובן שגם אם ישראל מתנצלת ניתן למצוא נוסח שמצמצם אחריות. אולם, אם ישראל תבחר לשלם גם פיצויים למשפחות ההרוגים ולפצועים אפשר לראות בכך לקיחת אחריות. לכן, אפילו לתשלום פיצויים סמליים יש משמעויות נרחבות יותר. ההחלטה אם כן האם על ישראל להתנצל וההחלטה האם לשלם פיצויים כרוכות אחת בשנייה. סוגיית הפיצויים אף סבוכה לא פחות משאלת ההתנצלות כיוון שהיא יכולה להיות פתח לשורה של התדיינויות ותביעות שאולי בטווח הארוך יתרמו לפתרון המשבר אך בטווח הקצר ימשיכו ללבות בשני הצדדים את היצרים סביב סוגיית המשט.
סוגיית האחריות היא הסוגיה שתכריע בסופו של דבר האם המו"מ בין ישראל לטורקיה יצליח או יכשל. הסיבה לכך אינה רק ההשלכות לגבי אירועי המשט אלא גם המשמעות של התנצלות ופיצויים על פעולות צבאיות אחרות של ישראל עליהן לא ניתן פיצוי. יתרה מכך, להתנצלות השלכות גם על פעולות עתידיות. אין ספק כי במקרה וישראל מתנצלת ומפצה את טורקיה תעלה השאלה, מדוע לא נהגה כך במקרים דומים אחרים. ואכן, ראש הממשלה נתניהו שם דגש על כך שההתנצלות לא תהווה בסיס לתביעות כלפי חיילי צה"ל. התנצלות כזו צריכה להסביר את העמדה הישראלית למה שקרה ותכלול את המילה "אבל" לאחר הבעת ההתנצלות. ספק אם טורקיה תסכים לנוסחה שכזו.
בין אם ישראל תביע צער שוב, תתנצל או תסרב למחווה נוספת לטורקיה יש לזכור שהתנצלות, בוודאי כזו שניתנת בהקשר פוליטי, אינה מטה קסם. כך לדוגמא, כמה חודשים לפני המשט הושפל השגריר הטורקי וישראל התנצלה בסופו של דבר על-פי נוסח שהיה מקובל על הטורקים, אולם בעקבות ההתנצלות לא בא שיפור ביחסי שתי המדינות. נהפוך הוא - היחסים התדרדרו. בהקשר זה יש להעלות את שאלת נכונות שני הצדדים להציע התנצלות ולקבלה. במקרה של השפלת השגריר ההתנצלות נכפתה על ישראל ועל-אף שטורקיה קיבלה את ההתנצלות לא היה בכך משום סליחה. בסופו של דבר, התועלת שבהתנצלות הייתה מזערית. נוכח הסיוע הטורקי בשריפת הענק בכרמל השתנתה קמעה האווירה בין שתי המדינות. ישראל מוכנה כעת לשקול התנצלות והטורקים, למרות הצהרתו של הנשיא גול בספטמבר האחרון על כך שהטורקים לא יסלחו גם אם ישראל תתנצל, משדרים כי הם מוכנים להיות יותר סלחניים מבעבר. עדיין, גם אם ההנהגה הישראלית והטורקית תלכנה לקראת מהלך זה, הצלחת התנצלות לטווח ארוך, כזו המובילה לפיוס, תלויה במוכנות של אזרחי שתי המדינות להתנצל ולסלוח. אם זו אינה קיימת, הכוונות הטובות של המנהיגים לפתור את המשבר באמצעות התנצלות יכולות להוביל למבוי סתום ואף למצב מסובך אף יותר. אם ההתנצלות מלווה בהתנגדות הציבור הישראלי הרי שהטורקים יפקפקו בכנותה ואמינותה וביכולתה לכן להוביל לשינוי או לתוצאה משמעותית כלשהי. ואם הציבור הישראלי יקבל את הרושם כי אזרחי טורקיה לא מוכנים לסלוח מדוע שיתמכו בהתנצלות שלא תוביל לפתרון הסכסוך? כך, כלי ההתנצלות יכול להיות מוכח כלא יעיל. ככל הנראה, שני הצדדים ערים לכך ולכן מתדיינים ומתווכחים על נוסחת התנצלות שתהיה מקובלת על שני הצדדים: נוסחת פשרה שתגן על עמדתה של ישראל אך עדיין תתקבל בטורקיה.
לסיכום, בפני ישראל ניצבת כעת דילמה קשה. אם ישראל מעוניינת לתת סיכוי להסדרת היחסים עם טורקיה נראה כי לא יהיה מנוס להיענות לדרישה הטורקית להתנצלות ופיצוי בצידה. מאידך, ישראל תוהה בוודאי האם כוונת טורקיה היא להתפייס או להמשיך בקו תוקפני כלפיה על-אף ההתנצלות? כרגע ניתן לשער שיהיה קשה להסכים על סוגיית האחריות. טורקיה בוודאי תרצה אחריות נרחבת מזו שישראל יכולה או מוכנה להציע. כך, שלמרות הנכונות שהביעה ישראל להתנצל לא בטוח שהיא יכולה לממשה לאור המעורבות שלה בפעולות צבאיות אחרות באזורינו.
