השבוע חשנו בשני איתני הטבע - אחד במים - בהיעדרו, והצטרפה אליו האש שכילתה כמעט את רוב הצמחייה ברכס של הכרמל, גבתה עשרות קרבנות בנפש, העלתה בלהבות בתי מגורים ורכוש רב וגרמה לסבל ולפינוי המוני תושבים. אלה כוחות שלאדם יש שליטה מאוד מוגבלת עליהם. הראשון בהמתקת מי-ים בהיעדר גשמים והשני במניעה ובחסימה ובכיבוי מהיר ויעיל כאשר האש פורצת. אולם במאבק נגד חדירת נאורות במפלגה דתית כמו שס, השתמשו גם בעצירת הגשם כדי לתלות את האשם ברב ח"כ
חיים אמסלם שניסה להכניס קרן-אור בדת. ציפיתי שגם באיתן הטבע השני - האש, אנשיו של שר הפנים שממונה בין היתר על מערכת כיבוי שריפות ומניעתן, האשמה תוטבע במצחו של הרב אמסלם.
אלה אינם חששות מופרכים. במדינת ישראל יש ציבור, גם בקרב הלא-דתיים אך בעיקר בקרבם, שחלקם אולי דעתנים בתורה, אך הם נבערים מדעת בכל הקשור במציאות של חיינו. אמונות טפלות ודת משמשות בערבוביה במדינה שרואה עצמה מדינה נאורה ומפותחת. לא רק שאנו משלימים עם הבערות הזאת בדיעבד, אלא מקבלים זאת כנורמה - שהעיתונות מסקרת אותה בהרחבה. ויותר משזאת מעמידה באור את הגיחוך שבטיעון, היא מחזקת אותו אצל אנשים רבים שהם בורים גם בתחומים אחרים, שלא לדבר בנושאי דת. אלה פנינים שפרסומים כמו "יתד נאמן" בשמחה יעתיקו אותם, גם אם הם באים ממקורות "משומדים".
הרב אמסלם פעל, בין היתר, להקל את הליך הגיור של לא-יהודים על-פי ההלכה, שהם צאצאי יהודים, ובייחוד את גיורו של מי ששירת בצה"ל, משום שלדבריו הוא הוכיח בכך את רצונו האמיתי לדבוק בעם ישראל. בשל דעותיו בתחום זה הותקף מספר פעמים בעיתון החרדי "יתד נאמן".
בראיון ב
מעריב באוגוסט 2009 האשים את ראשי מפלגת שס, שהיא רחוקה מתפישת העולם הספרדית המקורית, וכי נדמה לעתים שהיא פועלת לשרת את התפישה האידיאולוגית האשכנזית-ליטאית שמייחסת לעצמה שלא בצדק תפקיד-על בנושאים תורניים. בנושא אחר הביע הרב אמסלם התנגדות לנוהג בחלקים גדולים של הציבור החרדי, לפיו רוב הגברים לומדים תורה בכולל ואינם עובדים לפרנסתם. הוא סבור כי רק מעטים שמתאימים ללימוד אינטנסיבי צריכים ללמוד בכולל, ועל השאר להשתלב בשוק העבודה. על כך יצא קצפו של בנו של הרב
עובדיה יוסף. בראיון לתחנת "קול חי" הוא נעזר ברמב"ם, כרגיל בפסקה שנוחה לו. הרמב"ם כתב ואמר הרבה דברים שאין להם זכר בהלכה של מנהיגי שס, בין היתר, על הכורח במלאכה בצד לימודי תורה. וזה בדיוק מה שמבקש הרב אמסלם.
החרדים, מתוך ההנחה המופרכת שרבים בציבור החילוני לא מכירים את ההלכה ונספחיה, לא זו בלבד שהם נוהגים בציבור כאילו מדובר ב"עמי ארץ", אלא בוחרים לצטט מדברי הרמב"ם מה שנוח להם ומסתירים אמירות שלא נוחות להם. למשל בנושא תורה ועבודה הרמב"ם כתב כך:
"כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם הזה. אמרו חכמים: כל הנהנה מדברי תורה - נטל חייו מן העולם. ועוד ציוו ואמרו: לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קרדום לחפור בהם" [משנה תורה, הלכות עבודה זרה].
מחללי שם-שמיים
כמי שגדל בבית חרדי, ואני חייב להוסיף - בית חרדי ממחנה אגודת ישראל, אבל בעידן שאיפשר ליברליות ופתיחות (בתו הבכורה של סבי נישאה לצעיר ציוני) - בראש ובראשונה כלפי הציבור הלא-חרדי, אני יודע דבר או שניים על תורת עם ישראל שהיא תורת חיים. לא רק למחזיקים בה אלא לעלמא כולה. אני גאה בכך מכיוון שהאווירה שבה גדלתי נתנה לי בסיס ליהדות, והשתמרה בי "גירסא דינקותא". בתורה יש קודקס מפורט ומערכת נורמות שנוגעות לחיי היום-יום, בתחומי מוסר, ההתנהגות, הבריאות וההגיינה, המסחר, הדינים. בעצם, כל רקמת החיים מכוסה. ומה שלא כתוב הוסיפו עליו חכמינו. ויש גם תפילה להורדת הגשם: בָּרֵךְ עָלֵינוּ ה' אֱלוהֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזּאת. וְאֶת כָּל מִינֵי תְבוּאָתָהּ לְטובָה. וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְרַוֵּו פְּנֵי תֵבֵל וְשַׂבַּע אֶת הָעולָם כֻּלּו מִטּוּבָךְ. וּמַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכותֶיךָ וּמֵעשֶׁר מַתְּנות יָדֶיךָ.
והנה כאילו להוכיח שהקב"ה אינו זקוק לתפילות של הרבנות הראשית, הוא פותח בסוף השבוע את ארובות השמיים בלי כל מופע ליד הכותל.
וזה מה שאמר הרב אמסלם - מלבד הקביעה שלו, נכונה גם היא - כי הדתיות הספרדית מקורה בית הלל, ואילו הדתיות של ה"ליטאים" מחמירה, גם בעיני התנועה החסידית האשכנזית, אשר קראה לליטאים ה"מתנגדים". בישראל, שס החליפה את עורה, ולא זו בלבד שבנושאי דת חבריה שמו עצמם כקוזאקים של אלוהים, כולל הלבוש, אלא גם בנושאי מדינה. ההתבטאויות המזוגזגות של הרב עובדיה בצורך בשלום, לא רלוונטיות בשטח. בשטח, שס הרשמית ונציגיה הפכו ללאומנים. מי שמנסה לבטא תחושות ציונות אמיתיות כמו שיתוף מלא במשימות העם והמדינה - מוקע על-ידי "תלייתו" על עץ גבוה. מי שמנסה להדגיש כי התורה היא עץ חיים למחזיקים בה, ועץ החיים אינו רק ישיבות ומתיבתות ויניקה מן העטינים הציבוריים, אלא בכל הקשור למערכת החיים ושמירה עליהם בכל המובנים - מוחרם.
משום כך, אותם גורמים, בין אם הם בשס או בדגל התורה, אשר מנסים בחירוף נפש לגונן עליה - הם בעצם גורמים לניכור הולך ומעמיק כלפיה לדוגמה. חתימת עשרות רבני ערים על
פסק הלכה האוסר על השכרת דירות לערבים, זאת בניגוד לכתוב "וַאֲהַבְתֶּם, אֶת-הַגֵּר: כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" [דברים י', י"ט].
כל אלה מבזים את הדת במקום למקם אותה כחלק מן המורשת היהודית אשר תשתלב במציאות של ימינו. השר אליהו ישי, שר הפנים שלנו, אף מבזה את העדה שלו, שהצמיחה מנהיגים, מפקדים בכירים, מדענים, אנשי הייטק, מחנכים, סופרים, אמנים ועוד - בצמרת העשייה, כאשר הוא מטיח שנטפלים אליו בשל מוצאו ה"מזרחי" - עוף שמצוי בשמורה של ישי. הוא מנסה לשמר אותה משל היא עוף בסכנת הכחדה. בינתיים, בנושא מצב כיבוי אש במדינה,
המבקר אמר את דברו. יחד עם זאת, להטיל את האשמה הבלבדית להזנחה של שירותי הכיבוי על שר הפנים, אינה הוגנת ואינה נכונה. יש לו שותפים. בראשם ראש הממשלה. אולם ההתרכזות שלו בעניינים פוליטיים דתיים על-חשבון המנדט המיניסטריאלי שלו - זאת אינה מוטלת בספק.
הפרדת הדת מן המדינה - חשובה לדת לא פחות מאשר למדינה
מי שלמעשה נוטל חלק ברמיסתה של הדת בעיני הציבור הרחב, זה השלטון ומנהיגיו. שכן העלייה לרגל של מנהיגי העם לכל מיני באבות, מקובלים וגדולים בתורה, יש בה גם צביעות וגם ביזוי הדת. ולא רק. הדבר לא נעשה במסגרת ד' אמות של רשות היחיד, והתורה היא סמל לצניעות, אלא ברשות הרבים, וככל שהחשיפה גדולה יותר, כן ייטב. בעניין החשיפה, הקואליציה היא רחבה מאוד, "שבת אחים גם יחד" לאור ה"ספוטים" של מצלמות הערוצים בטלוויזיה.
עד כדי כך חשוב הדבר שידיד חכם, איש עסקים, כאשר באתי אליו וביקשתי שיסייע לנו בתורמים למען הפרויקט שלנו על תרומת ניצולי השואה למדינה, מפעל שלא זכה לפרוטה שחוקה מצד הממסד, לא נלמד ולא נצרב בתודעה, הוא אמר לי ככה: "אם אתה יכול לעשות אירוע שבפתחו תהיינה מצלמות טלוויזיה שיצלמו את התורמים הפוטנציאליים בבואם ובצאתם - אוכל להביא אותם". אבל זאת בסך-הכל תקומה, תרומה אדירה למדינת ישראל מצד ניצולי השואה. הם לא יופיעו בפני מצלמות לא עם רובים צ'כיים, לא עם כובעי טמבל וגם לא עם ספרי תורה וטליתות. האחרונים לא זקוקים לאירועים. הם ממציאים אותם והתקשורת עפה אליהם כמו דבורים לצוף. אם המטרה כשרה או לא כשרה, הם לא נותנים קצוץ - העיקר שהם מצולמים. ובהצגה הזאת משתתפים גם אנשי הרבנות הראשית שהעם לא יודע מה מעשיהם מלבד העובדה שהם מקבלים משכורות שמנות. ואם צריך תפאורה לצילומים, אז אין בעיה, תמיד יש את הכותל.
וגם בתחום הזה, כמו בתחומים אחרים, הציבור זה שעל גבו נעשים הדברים, זה שמזלזלים באינטליגנציה שלו, מכיוון שהוא אכן לא מיצה את הפוטנציאל שלו, שותקים כעדר. ואכן הרב עובדיה, מלך הכינויים, כינה את ביבי נתניהו כ"עז עיוורת" ואת
אהוד ברק "שועל עיוור". אני לא מומחה לחיות, אבל אני בהחלט מזהה עיוורון. הפרדת הדת מהמדינה היא כהפרדת מתחמים ממוקדי שריפה. ואני בשום אופן לא מבקש להילחם בדת, אלא באלה שמשתמשים בה לשווא, אלה שבמקום להאדיר אותה מבזים אותה - גם מקרב העדות החרדות וגם מקרב הפוליטיקאים הצבועים, שהדת מהם והלאה, אבל הם מוכנים לקנות ולמכור אותה בעד בצע שררה.
משום כך אני לא מצדד בתחיית המפלגות כמו "שינוי", שלפחות כלפי חוץ הצטיירו כמפלגות נגד הדת. אני לא נגד הדת. הדת היא חלק חשוב של העם היהודי בכלל ושל ישראל בפרט. אני נגד הסתאבותה של הדת, נגד הזילות שלה בזירה הפוליטית דתית. אני בעד הקמת עמותות ציבוריות שיפעלו כמו אלה שפועלות למען כך שהמשאבים הטבעיים לא יופקעו על-ידי גורמים פרטיים שונים ובכך ייפגעו זכויות המדינה והציבור הרחב. אני בעד זה שמערכת אכיפת החוק תפעל נגד הרבנים המסיתים נגד זרים. יש להיאבק על כך שסוחרי הדת לא יפקיעו את השליטה המעשית על מציאות חיינו וינכסו אותה לעצמם.
וככה מסיים
אמנון לורך את הפוסט שלו באתר:
- החיבור בין דת ומדינה הוא שהביא עלינו את האסון הגדול הזה, אסון הפוליטיקאים שעניינם כיתתי ולא ממלכתי. אנשים שבהגדרה נטולי שיקול דעת, הפועלים על-פי הוראות של רבנים שלא למדו לימודי ליבה, המחברים בין המאה ה-21 למסורת ישראל על-פי פרשנותם.
ומה תהיה פסיקתם בדבר דרכו של שר הפנים, הכפוף רק להם ולחוקי התורה? ההיסטוריה של עם ישראל רצופה נביאי זעם, אפילו כאלו שצדקו מפעם לפעם, אך היא ריקה מאנשים שנטלו אחריות לכישלון שאירע במשמרתם ונפלו על חרבם.
על כן אין כל סיבה או סיכוי שמועצת חכמי התורה, תורה לאלי ישי להתפטר כמנהג הגויים, ואלי ישי לא יתפטר מעצמו שכן הוא שליחם של הרבנים ואין לו כל רצון משל עצמו, וכך תיוותר לו רק הבושה.
על דברים אלה אין לי מה להוסיף. כל תוספת תגרע.