במגזר הדתי-לאומי יש מי שהחליטו לקחת את עניין נזקי האינטרנט בידיים – כלומר, בעיקר הפייסבוק – ולהורידו מסדר היום של התלמידים. או לחילופין, להמעיט את הפעילות הרוחשת שם, או לחילופין, אם גם זה לא – לפחות להדריך לגלישה בטוחה יותר.
האינטרנט שהביא את המהפך האמיתי לחיינו טומן בתוכו גם פח גדול. ועם כל התועלות שבו – שיום אחד מישהו יספר לנו עליהן, הרי שנזקיו נצברים ומפורסמים מדי מקום וזמן. אבל אין ספק שהפייסבוק עולה על כולם. הפייסבוק מכיל בתוכו את האפשרויות לכל הנזקים האפשריים. מחשיפה קלה, זמינה ומוגזמת עד היחשפות לתכנים נוראים ומיותרים.
נושא חודש הארגון של תנועת "עזרא" היה "ופניהם איש אל אחיו" - מה שאומר, פנים אל פנים ממש, לא פנים מול פייסבוק. ממש מלחמת הסברה נגד הפייסבוק.
אני מניחה שלפחות בתחילה יהיו כמה שיורידו קצת הילוך ועיסוק, יסגרו כרטיסים וימצאו לעצמם חוויות קיום אמיתיות. אבל השאלה היא: האם זה יעמוד במבחן הזמן? שהרי אין ספק שקשה יהיה לחבר'ה להתמודד במציאות בה לא ידעו מי אמר למי, בקשר למה ועל מה.
ובינתיים, מספר תלמידים וחניכים קיבלו על עצמם וסגרו את הפייסבוק שלהם. יש אופציה כזאת למטה בהגדרות, למי שלא יודע. לוחצים ואינכם עוד. נאדה. לא הייתם, לא ראיתם. העניין הוא, למי שלא יודע, שקל מאוד לחזור לשם כאילו לא נטשתם מעולם.
אני מברכת את הנוטשים לטובת יצירת קשרים אמיתיים של חברות והשקעה בלימודים ובפעילויות חברתיות ממשיות פיזיות, לא וירטואליות, אלה שבמקום להשקיע בחיים חסרי ממשות - בסטטוסים דלים ו'לייקים' שאפילו לא נצברים לזכות איש. מעדיפים להשקיע בחיים של ממשות ותוכן אמיתי ונצבר. ואם אכן תימשך המגמה ותצליח בידיהם, הרי שזהו הישג אמיתי וחשוב.
ייתכן מאוד שבכך נמצא מקום נוסף להגשמה עבור תנועות הנוער של היום: פשוט להוציא את בני הנוער החוצה, לפעילות בחוץ. פעילויות שיסחפו את הנוער, פעילויות שיצליחו להרשים ולהלהיב - לנתקם מחבל הטבורנט. ללמדם חברות כמו פעם, חברות בה מדברים פנים אל פנים, עם מבט ישיר בעיניים, במקום רפרוף של בינתיים על עוד המון סטטוסים, עם חיוך קשוב, במקום חחחח, עם טפיחה חברית במקום 'לייק'. עם דיונים אמיתיים ופוריים במקום תגובות עקרות שעכשיו הם כאן וכבר אינם, ומה למדו מהם בכלל?
ואם אכן יצלח הדבר בידי העוסקים בכך, להמעיט ולנתב, הרי שזאת תהיה הגשמה גדולה ומופלאה בזכות עצמה.
