עיתון הארץ מוביל מבין עיתוני ישראל בביטול כל דבר המזוהה עם הלאום היהודי. איני קורא את העיתון אלא לעתים נדירות, ואיני מתיימר להתמצא במה שנכתב בו, אלא לרוב מכלי שני - אני כן קורא על אודות הנכתב ב
עיתון הארץ.
איני מנוי על שום עיתון זולת עיתונים בהם אני משתתף ככותב, ולכשתגיע העת שכתיבתי תופסק - ייפסק גם מינויי, כי הנני מעדיף בחירה מדי שבוע איזה עיתון לרכוש; איזה עיתון לקרוא. ולא קשה לנחש - נדיר שאבחר בהארץ.
התנגדותו לכל מה שמזוהה עם לאומי, ציוני, ישראלי, עברי, להבדיל מכלל-עולמי, אנטי-ציוני, קוסמופוליטי - החלה מאז החל להופיע ולהשפיע.
אנו קוראים בספרו של יצחק אבינרי "יד הלשון" שראה אור בשנת תשכ"ד - תחת הכותרת "בזיון לאומי" - את הדברים הבאים:
- "ואם פסק רגש הבושה - שוב אין תימה שבחוגים מסויימים אין חוששים להשמיץ בריש גלי אפילו את... ביאליק! עיתון הארץ, המתגדר בכלליות ובאובייקטיביות, עיתון החוגים האקדמיים כביכול, לא חשש לפרסם [סיוון תשי"ח] מאמר שכותבו הקיף במירכאות את השם שירים לאומיים [של ביאליק], כדי לבטל את ערכם כעפרא דארעא... הוא ביאליק אשר זקף את קומת היהודי שבגולה והטיף לאהבת ארצנו, - שיריו הם, כביכול, מין "שוביניזם" שאין נפש הכותב ב"הארץ, סובלתו, כי על כן חונן בנפש קוסמופוליטית, "החובקת זרועות עולם", וסולדת מכל אבק של אהבת מולדת".
דומה שהדברים נכתבו ממש עתה. לא סר ריחם ולא נס ליחם של הדברים, הארץ - כאז כן עתה.
