דומה כי הסופה החורפית העזה הפוקדת את ישראל, מאיימת גם להקהות מצלקות דליקת הענק בהרי הכרמל, שאך לפי ימים ספורים איימה כ"סערה" על איתנות הממשלה . סופת החורף ונזקיה המצטברים הם הם בבחינת אסון טבע, מעין הוריקן בלתי ניתן לבלימה, בעוד התלקחות השריפה בכרמל הייתה פרי
רשלנות, מעשה ידי אדם.
חיוני להפנים הבחנה זו, שכן בלהט האש, נדרשו כלי התקשורת וכן דוברים רשמיים ואחרים לשמות-תואר השאובים מעולם הדימויים של "גזירת גורל", לצד הדגשת מימד המחדל והכשל בהיערכות למצבי חרום בצידנו. הקריאות הנמרצות הנשמעות מכל עבר ל"עריפת ראשים", משל יביא הדבר לריפוי מיידי של החוליים במערך הכיבוי , שנחשפו במלוא חדלונם, הם שוב ביטוי פשטני לתכונה הבלתי מכובדת של "שליפה מן המותן", מחד-גיסא, וזעקה קורעת לב ומובנת של בני משפחות קורבנות הטרגדיה, מאחדך גיסא.
"הרשף בעיניים" הוא מעין מצב קמאי המחזיר אותנו שנים ארוכות לאחור, למציאות המשפטית של נקם ושילם. באחת נפתחת "תיבת פנדורה" המאיימת לחסל "ציבורית ופוליטית", אישי ממשל, בכירים בשלטון המקומי ונושאי משרות בדרג המקצועי. בהקשר לדליקת הענק בכרמל, נוכחנו כי בעוד הלהבות מתמרות ומאיימות על יישובים עד כדי סכנת חיים, נשלפו הסכינים הארוכות, ובסיוע מדרבן של התקשורת, נשפטו השרים הנוגעים בדבר במעין "משפט שדה", תוך קידוש עיקרון האחריות המיניסטריאלית.
מערך הכיבוי בישראל הוא אכן מנוון ומשווע לרענון והצטיידות איכותית מאסיבית, אולם קיים ספק של ממש אם יש לתלות במציאות עגומה זו את קולר הדרדרות שריפת קוצים מקומית לכדי בעירה שיצאה מכלל שליטה. דומה כי את אשר קרה בהרי הכרמל יש לייחס קודם לכל, לכשלים חמורים בהפעלת כוחות החירום, החל במענה להתרעה הראשונית, עבור בהערכת המצב הנדרשת בהקשר לסיכונים הגלומים באש מקומית וכלה בפקודות המבצעיות תוך כדי התנהלות האירוע.
במילים אחרות, ייתכן כי שאננות יתר בדרג השטח לצד אי הבאה בחשבון של משתנים מטאורולוגיים דוגמת משטר הרוחות במרחב גיאוגראפי זה, הייתה מאפשרת איתור הבעירה בעודה באיבה. מכל מקום, היעדרה של פונקציה מודיעינית-אג"מית כחלק אינטגראלי של מערך הכיבוי-גם היא סוג של מחדל מתמשך, הומחש באורח מובהק באירוע הדליקה בהרי הכרמל .
מצער לקבוע כי גם משעה שהתברר כי הדליקה מקבלת מימדים מפלצתיים כמעט, נעדרה יכולת מספקת של "קריאת
מפה" והפנמת פוטנציאל סיכוני ההדרדרות, כמו גם גמישות בהיערכות לשינוי מתווה הלחימה באש הפראית. יצויין אגב כך, כי מערך הכבאות אינו בן יחיד במדד הביצועים הבלתי מחמיאים, ובאותה נשימה ניתן גם להזכיר את הכשלים המבצעיים הצה"ליים מן העת האחרונה, דוגמת השתלשלות הארועים במבצע ההשתלטות על הספינה "מרמרה".
ההיצמדות לתוכנית מבצע, גם בהינתן שינויים בלתי צפויים בשדה המערכה, היא מתכון להסתבכות מיותרת. סביר כי מבצע השתלטות מהיר ואלגנטי על הספינה הטורקית היה עובר בשלום וחוסך מאיתנו את תלאות ההסתבכות הדיפלומאטית וההסברתית .
במכלול פרשת הדליקה עד אשר זו יצאה מכלל שליטה, אסון אוטובוס צוערי השב"ס הוא בגדר טרגדיה קשה מנשוא. אירוע מיותר, שהיה ניתן למונעו לו היה מתקיים תיאום הדוק יותר בין הכוחות שפעלו במרחב מוכה האש. יש לזכור כי האוטובוס נכנס לאזור הסכנה בדרך לכלא דמון , זאת כאשר הושלם כבר הליך פינוי האסירים מן המקום! האם נפל כאן קצר תקשורתי במערך המבצעי של שב"ס? שהרי מה טעם לשאוף "למלא את המשימה בכל מחיר"? ( גם לאחר שבטל קורבנה!). גם כאן מתגנבת תחושה של כשל חשיבתי מדאיג, לצד תחושת "סמוך" כה אופיינית.
נראה גם כי כל מתכונת בדיקה או חקירת הדליקה בכרמל, לא תוכל להתעלם מסוגיית ה"סיוע האווירי" למאמצי כיבוי האש. בהקשר זה מסתמן כי צה"ל יוצא "נקי" מכל אחריות, שכן מערך המסוקים הסמי-ייעודיים, שהופעלו בעבר למשימות סיוע לכיבוי שריפות ענק, "שוחרר" ממשימה זו, בהנחייה פיקודית שאושרה בפורום ממשלתי, כבר בשנת 2002.
יש לתהות האם היה זה נכון להיצמד בנוקשות להחלטה פורמאליסטית זו, בשעה שהיה ברור כי הדליקה מאיימת על חיי אדם, מה גם שגבתה כבר בשעות הראשונות את חייהם של אנשי השב"ס, כבאים וקציני משטרה. יתר על כן, נראה שמערך המסוקים הופעל, לפחות פעם אחת למשימת כיבוי , גם אחרי שנת 2002, פרי הערכת מצב שחייבה הגמשת ההוראות!
היחלצותו הראויה לשבח של ראש הממשלה לגיוס סיוע בינ"ל בתחום הכיבוי האווירי, אינה מחפה על מה שעלול להיחשף כסוג של אטימות, באי "החייאת" מערך הכיבוי המוסק של חיל האוויר, כמהלך מציל חיים. ייתכן כי ההמתנה להגעת מטוסי הכיבוי הייעודיים האריכה את תוחלת הדליקה ואת מימדיה!
בשולי הדברים יש להידרש גם לסוגייה החינוכית, קרי, החינוך למניעת דליקות. העובדה כי הכל החל במשובת נעורים של בני נוער שחגגו בחורשה, היא הוכחה לכשל חינוכי, הרווח במחוזותינו, אם בנטישה בלתי אחראית של אתרי מדורות טרם כיבויין המלא, ואם בהשלכה מזלזלת ובלתי אחראית של בדלי סיגריות מחלון מכונית נוסעת. העובדה שרבות מדליקות היער מן השנים האחרונות הן פרי באושים של הצתות על-רקע לאומני, אין בה כדי לשחרר את הרשויות בצידנו להדרש לקמפיין חינוכי-הסברתי שתכליתו נקיטת זהירות ותשומת לב לסיכונים הגלומים בהתנהגות בלתי אחראית בהקשר זה.
