תשובה לאב השכול זאב אבן חן

ניצב (בדימ.) זאב אבן חן שכל את בתו טופז שהייתה באוטובוס הסוהרים, ועולמו חרב עליו באחת. עכשיו מבקש אבן חן מראש הממשלה להתפטר, והשאלה היא על שום מה. אם הדרישה של אבן חן באה על-רקע המחדלים במערך הכבאות – זו דרישה שראוי בהחלט לדון בה. אלא שזאב אבן חן צריך גם לשאול עצמו האם המחדלים במערך הכבאות והשריפה הגדולה הם הם אלה שגרמו למותם של ארבעים הסוהרים באוטובוס שהיה למאכולת אש. קודם שנמהר להשיב על השאלה הכאילו פשוטה הזו כדאי להעזר בדוגמה שתמחיש ביתר חדות את הסוגייה: נניח שאדם שאינו יודע לשחות עומד על שפת בריכה, ובא מישהו ודוחף אותו אל המים העמוקים – דבר שגורם לטביעתו של אותו אדם למוות. ובכן, השאלה היא מהו הדבר שגרם למותו של אותו אדם? תשובה פשטנית תאמר שהטובע מת כתוצאה מטביעה, בליעת מים וכו'. אבל ברור לכל בר-דעת שהתשובה הראוייה היא שהטובע מת כתוצאה מכך שמישהו דחף אותו אל המים. ובהשלכה לענייננו: השאלה היא מה גרם למותם של ארבעים הסוהרים – האם זו האש או שמא היה זה האיש שהחליט לשלוח אותם אל הסכנה הנוראה הזו? האם זו האש או שמא היה זה האיש ששלח אוטובוס מסורבל עמוס בעשרות אנשים להתפתל בכבדות בדרכים צרות מבלי יכולת תימרון או הימלטות מהירה מאזור הסכנה? ומתעוררות כמובן שאלות נוספות ובהן: מה הייתה תמונת המצב העדכנית שניצבה בפני מי שהחליט לשלוח את האוטובוס אל הסכנה? האם היו לו מספיק נתונים להחליט כפי שהחליט? מה היו שיקוליו? מה היו האלטרנטיבות שניצבו בפניו? אם ניזקק למונחים מהתחום המשפטי נוכל לטעון, שהאיש ששלח את הסוהרים אל הסכנה ניתק את הקשר הסיבתי בין המחדלים במערך הכבאות לבין האסון הנורא שארע באוטובוס. וכשזה המצב ואלה השאלות הטעונות חקירה ובדיקה - ברור שאין לבוא אל ראש הממשלה בטענות בדבר טיב השיקולים של מי שהחליט לשלוח את טופז אבן-חן ועשרות חבריה וחברותיה אל המקום שממנו לא שבו.