גיור מאיר-פנים למבקשים להתגייר

עוצמת פער מכאיבה קיימת בין ההופעה הרדודה, העילגת והפופוליסטית בכנסת ישראל של אליהו ישי, שר הפנים, שדיבר בשם מקורות ישראל נגד אישור חוק הגיור ובין סבר הפנים היפות, שמגלים חלק הארי של המקורות כלפי מי שמבקש להסתפח לקהל ישראל. עולמם של השר אליהו ישי ופטרוניו הרבניים נטוע עמוק בעולמו של הרב חלבו (מאה רביעית לספירה) – "קשים גרים לישראל כספחת" [יבמות מ"ז, ב']. מצער, שהנאום חוצב הלהבות של אליהו ישי ותנופות ידיו הרמות והמאיימות על הסכנה המרחפת לעתידו של העם היהודי, אם יתקבל חוק הגיור, לא היו קשובים לקול הקורא ממסכת פסחים [פ"ז, ב']: "לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות, אלא כדי שיתווספו עליהם גרים". איזו מידה יפה של פתיחות רעננה נושבת באמירה הזו מתוך הכתובים כלפי מי שרוצה להסתפח לישראל, אחת כמה וכמה כלפי מי שנמצא כבר כאן בתוכנו. לעומת זאת, איזה ריחוק ואיבה נושבים מנאומיו הרדודים של אליהו ישי. היהדות לא סגרה את עצמה בפני ויכוח. אני מעדיף את הגישה של מסכת פסחים, קשה לי עם הגישה של מסכת יבמות. עיון במקורות מפגיש אותנו עם תופעה מרגשת, לפיה המשנה, התלמודים והמדרשים רוויים באמירות ובדיונים המיועדים לשכנע את הקהל הרחב לקבל בזרועות פתוחות את המבקשים להתגייר, להקל עליהם ולהתייחס אליהם כשווים. הנאום הנמלץ ורוח האיומים על עתיד חיינו בארץ הזו, אם יאושר חוק הגיור, עומדים בסתירה רבה למדרש היפה במדרש רבא לקהלת: "כל הנחלים הולכים אל הים, והים אינו מלא. כל הגרים הינם נכנסים לישראל, וישראל ממנינן אינם חסרים לעולם".