במסורת ישראל קנה לו מקום של כבוד הביטוי "בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים". ביטוי כה נחרץ בזכותן של הנשים עוצב מתוך העוצמות הנפשיות שגילו נשים בפרשה הראשונה בספר שמות, אותה נקרא בשבת.
אל ההתרחשויות בפרשה זו נזקק רש"י בפירושו לשמות ל"ח, 8. ניכר כי רש"י מרבה לדבר בשבחן של נשים: "והיה מואס משה בהן [בנשים] מפני שעשויים ליצר הרע, אומר לו [למשה] הקדוש ברוך הוא - קבלן, כי אלו חביבין עלי מן הכל".
אין הצדקה, לדעת רש"י, להתייחס אל האישה כפי שמתייחסים אליה - היא ראויה לכל תפקיד ולכל משרה מעשית ורוחנית בדיוק כמו הגבר. כאן רש"י חוזר אל גיבורות פרשת שמות.
בפרשה זו אנו פוגשים את אומץ הלב של נשים הניצבות אל מול פני הסלקציה הראשונה בהיסטוריה, שהתרחשה לפני 3,400 שנה. אל מול הסלקציה האימתנית המורה - מי לחיים ומי למוות, ניצבו במלוא העוצמה נשים ומיזערו את השואה האיומה.
חסידת אומות העולם הראשונה היא אישה - בת פרעה, מלך מצרים. חסידת העולם הראשונה חומלת על ילד השואה הראשון, שעדיין אין לו שם, כלשון הכתוב: "וְהִנֵּה נַעַר בּוֹכֶה תַּחַמוֹל עָלָיו, וַתּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה" [שמות ב', 6]. אל מול ילד עברי בוכה, כשהכיליון והמוות אורבים לו, עומדת חסידת אומות העולם - בת המלך הצורר - ומצילה את הילד. בת המלך גדלה בבית כוחני, שעוצמות הרשע בו מרקיעות-שחקים. אבל אותה נסיכה, בת מלך, בתוך סביבה אימתנית ברשעותה, מטפחת לה אישיות עצמית הומאנית. יש בה חוסן נפשי כדי לתת ביטוי מעשי למאווייה האנושיים הערכיים ולקרוא תיגר על המוות שאביה זורע.
נסיכה שגדלה בבית היוצר דמוניזציה כלפי הזר, עומדת בזקיפות-קומה מול עוצמות הרוע של בית-אבא. בחמלה ובנכונות להצלת הילד העברי היא קוראת תיגר נגד השררה, שאביה הוא מחוללה.
אי-אפשר להישאר אדיש ולא להתרגש מבת המלך המנהלת שיחה עם נערה שנקלעה "במקרה" בדרכה. הנערה בתושייתה פונה אל הנסיכה המורמת מעם ומגלה לה, שהילד הוא עברי. הנערה נוקטת יוזמה, כאשר היא שואלת אם הנסיכה מעוניינת במינקת מן העבריים. יוזמתה של הנערה יוכבד וקבלתה על-ידי בת המלך הן עדות לעשייה נשית נחשונית ומתן ביטוי לערכים הומאניים אוניברסליים, שאם עולמנו היה מתברך בהם במידה רבה יותר - הוא היה בהחלט שונה.
את ילד השואה שניצל הקיפו מספר לא מבוטל של נשים - האם הביולוגית והחוקית יוכבד, בת פרעה, האחות מרים ויש להניח שעוד נשים מבית המלוכה, עוזרותיה של בת המלך. כל אותן נשים נטעו בילד הניצול סולם ערכים ערכי ואידיאי, השונה בתכלית השינוי מסולם הערכים המעוות של בית המלוכה. כבר ביציאתו הראשונה מבית המלוכה, מצויד במטען ערכים הומאני, הוא מתריס נגד הרשע, אם זה בתוך עמו ואם זה ביחס רודני של מצרים כלפי זרים.
בת פרעה והמיילדות אינן מופיעות בשמן. עובדה זו צדה את עיניהם של חז"ל במספר רב של מדרשים, שהמשותף לכולם הוא שכל אישה, בכל מקום, ולא חשוב מאיזה עם היא, יכולה לקום ולהשפיע על מציאות עריצה וחשוכה כדי לשנותה. והיטיבה פרופסור נחמה ליבוביץ לסכם מדרשים אלו בפירושה לספר שמות: "אין צדיקות או רשעות תוצאה של השתייכות לאומית גזעית".
מקובלים עלי דבריה של פרופסור נחמה ליבוביץ בדיון על פרשת שמות: "נמצא שבזכותן של נשים צדקניות, משה רבנו זכה לכל המעלות שספג מהן בשנות חינוכו, ואח"כ יישם אותן הלכה למעשה, דבר שגרם לבחירתו כשליח ה' לגאול את ישראל ממצרים ולתת להם את התורה". פרשת שמות תובעת מאיתנו לא לתחום את השבח לאישה ב-ד' אמות של מלל, אלא לתת ביטוי הולם כדי שהן תקבלנה את המעמד הראוי להן כגורם מנווט בחברה בדרגת מנהיגות, כי כל החברה תצא נשכרת מכך.
