הבריטים סברו שטוב אם המופתי יחזור לארץ ישראל אחרי מלחמת העולם השנייה כדי לצנן קצת את הציונים, או במילים בוטות יותר: לדכא את היהודים באמצעות אלימות ערבית פלשתינית. כך עולה מדוח שפורסם בסוף השבוע שעבר על-ידי הארכיון הלאומי האמריקני תחת הכותרת: 'צִלו של היטלר: פושעים נאצים, המודיעין האמריקני והמלחמה הקרה'. בדוח, שהופק בידי קבוצת מחקר שמינה הקונגרס, יש אינפורמציה חשובה לגבי המופתי חאג' אמין אל-חוסייני. חוסייני עמד בראש ההנהגה הפלשתינית מאז שנות ה-20 ועד 1948, אך המשיך לשמור על עמדת מנהיגות לפחות עד מלחמת ששת הימים. הוא מת בביירות ב-1974. מתברר שבאוקטובר 1945 אמר ראש מחלקת החקירות של המשטרה הבריטית בארץ ישראל לעוזר הנספח הצבאי האמריקני בקהיר שהמופתי הוא כנראה הכוח היחיד שמסוגל לאחד את ערביי פלשתין ו"לצנן קצת את הציונים. כמובן שאנחנו לא יכולים לעשות זאת (לאחד את הערבים), אבל כשחושבים על זה - זה לא רעיון כל כך רע". קבוצת המחקר שמינה הקונגרס נועדה כדי למיין ולהביא לפרסום מסמכי סי-איי-אי הנוגעים לפושעים נאצים בימי המלחמה הקרה. "יש לנו היום יותר פרטים על פעילותו של המופתי בזמן המלחמה, אבל תיקי הסי-איי-אי מלמדים שרוב הראיות המפלילות האלה נמצאו ברשותן של סוכנויות המודיעין. זה משמעותי מאוד לנוכח הטיפול המֵקל שלו זכה המופתי אל-חוסייני אחרי המלחמה", נאמר בדוח. הדוח מוסר בפירוט את מערכת הקשרים הקרובה בין המנהיגים הנאצים למופתי חאג' אמין אל-חוסייני, שטען אחרי המלחמה כי בסך הכול ברח לגרמניה כדי למצוא מקלט מפני הבריטים. מתברר שהמנהיג המוסלמי הפלשתיני קיבל הון תועפות מידי הגרמנים הנאצים; אלה השקיעו בו במשך השנים שבהן התבצר בברלין, בין 1941 ל-1945, 50 אלף מרק בחודש. זה סכום כפול מהמשכורת השנתית שקיבל באותה תקופה פילדמרשל בוורמאכט. כלומר, המופתי היה שווה לנאצים הרבה מאוד. הוא הכשיר את הלבבות במזרח התיכון, באמצעות שידורי התעמולה, לכיבוש נאצי ולהעברת מלאכת הרצח למגרש הביתי של הערבים. הדוח חוזר ומאשר שהמופתי גייס מוסלמים לדיוויזיות האס-אס, ושהובטח לו בידי הפיהרר אדולף היטלר עצמו כי יוצב כמנהיג פלשתין אחרי שהכוחות הגרמניים יגרשו את הבריטים מארץ ישראל וירצחו את יותר מ-350 אלף היהודים שחיים שם. נראה שהגרמנים לא היו מעודכנים: בארץ היו אז כבר חצי מיליון יהודים. בפגישה בין היטלר למופתי חאג' אמין אל-חוסייני ב-28 בנובמבר 41', אמר היטלר למופתי כי הקורפוס האפריקני (של רומל) וכוחות שיגיעו מהקווקז ישחררו את הערבים במזרח התיכון ו"שהמטרה היחידה שם של הגרמנים תהיה השמדת היהודים". מחקר של יגאל כרמון מלפני שנים גילה כי המופתי חשב במונחים של רצח המוני של היהודים כבר ב-1936, במתקפת הטרור הערבית של 36'-39'. הדוח האמריקני מפרט כיצד הורשה המופתי להגיע לסוריה אחרי המלחמה, אף שהיה מבוקש כפושע מלחמה וכבר הוחזק במעצר בצרפת. הצרפתים לא רצו להסתכסך עם ארצות ערב ואִפשרו את בריחתו. כמו-כן מפורט כיצד נאצים בכירים כמו אלויס ברונר, וילהלם בייסנר, פרנץ רדמכר ופון להרס הגיעו לארצות ערב והפכו ליועצים בכירים בעלי השפעה רבה בעולם הערבי. "התאפשר להם להמשיך להחדיר ולהפיץ את האידיאולוגיה הנאצית הגזענית האנטישמית", נאמר בדוח. וכן: "קיים למעשה הסכם בין בכירי משרד החוץ הנאצי לבין המנהיגים הערבים, ביניהם אל-חוסייני, וההסכם פעל גם אחרי המלחמה כיוון שהם ראו לעצמם יעדים שהם המשיכו להאמין בהם; ואכן, אותם פושעים נאצים הפכו לגורמים משפיעים בארצות ערב". כבר ב-1974, בספרו 'להעיר את הענק', פירט החוקר האוסטרי-אמריקני סטפן פסוני את מהות ההסכמות וההבנות בין חאג' אמין לבין אדולף היטלר. הוא כתב שם בדיוק על אותה הסכמה שהגרמנים יכריזו על שחרור הערבים במזרח התיכון, אל-חוסייני יקבל את המנהיגות בפלשתין והיהודים יטופלו באותה מתכונת שבה מטופלת הבעיה באירופה. מדובר על נובמבר 1941, חודשים אחדים לפני ועידת ואנזה. מתברר שדווקא ההבנות עם המופתי מפלילות באופן ישיר את היטלר. הפרסומים הנוכחיים מאשרים את מה שכתב פסוני לפני יותר מ-35 שנה, מבלי שציין מראי מקום. סביר שנחשף לאותם מסמכים שהיו חסויים בידי הסי-איי-אי ורק עכשיו פורסמו. המסמכים מאשרים עוד תזה של פסוני, שעל פיה הנאציזם לא הובס בתום מלחמת העולם השנייה, אלא רק איבד את הבסיס הטריטוריאלי שלו בגרמניה. בעידן הפוסט-מלחמתי מצאה לה האידיאולוגיה הנאצית שני בתי גידול חלופיים: ברית המועצות וארצות ערב. הנאציזם התבולל בקומוניזם ושתי התנועות המובהקות שגילמו את ההלחמה החדשה היו הנאצריזם הפאן-ערבי והאש"פיזם. האירוניה היא שסייעני האש"פיזם בתוך ישראל מאשימים את החברה הישראלית בפשיזם ובגזענות במטרה להסיר את ההגנות מהיהודים, למנוע מישראל את זכות ההגנה העצמית, ולהשאיר את אזרחיה חשופים להרג המוני.