השלטון הדמוקרטי בישראל בסכנה, כאשר ניתן לזהות כי מתחולל תהליך שבו המדינה נשלטת על-ידי בעלי ההון, שבצורה בלתי פרופורציונאלית משפיעים על המדיניות והחקיקה של הממשלה והכנסת.
בעלי ההון משתלטים על המדיניות של השלטון באמצעות ארבעה מנגנונים של לובי:
- לובי שפועל למען ביטול רגולציה על עסקיהם;
- לובי להפחתת המיסים שמוטלים עליהם;
- לובי שמאפשר להם לתרום לקמפיינים פוליטיים;
- וחשוב מכולם - לובי שפועל למניעת מגבלות על לוביסטים.
פעילות הלובי רבת הזרועות והמסועפת הזאת, הצליחה להרוס את השלטון הדמוקרטי בישראל ולהפוך אותו לכלי ריק מתוכן, שבאמצעותו בעלי ההון שומרים ומגדילים את ההון וההשפעה שלהם, על-חשבון החברה כולה.
הפלוטוקרטיה (שלטון ההון) גורמת לכך שהפערים החברתיים בארץ הולכים ומתרחבים, ממדי העוני גדלים, וישנה סכנה אמיתית להתפוררות המרקם החברתי בישראל. האזרחים מתקשים להתקיים, כאשר גם אנשים שעובדים אינם עומדים בנטל הכלכלי ומתדרדרים לעוני. שכר העובדים הולך ויורד, המיסים על האזרח הפשוט עולים, והמדינה מעניקה פחות לאזרחים, שנאלצים היום לשלם עבור שירותים שבעבר היו באחריות המדינה.
רשויות המדינה, שלא מטילות מספיק מיסים על החזקים בחברה, מספקות פחות חינוך, פחות בריאות, פחות תשתיות, ואפילו מתחמקות מלספק צרכים אלמנטריים כמו ביטחון ומים. התוצאה היא, שיותר אזרחים מתדרדרים לעוני, ואילו בעלי ההון הולכים ומתעשרים. קברניטי השלטון בישראל, שנקנו בדרך כזאת או אחרת על-ידי בעלי ההון, מתעלמים מתמרורי האזהרה הרבים של המדיניות האנטי חברתית הזאת, ומהמכה הכלכלית שספגה ארה"ב בגלל מדיניות כושלת דומה.
בארה"ב המציאות היא קשה יותר, כאשר הפערים החברתיים רק מעמיקים והעוני מתפשט בכל המדינה. במחקר שנעשה על-ידי חוקרים אמריקנים, התגלה שבין השנים 1978 ל-2007 אחוז ההכנסות מסך כל ההכנסות בארה"ב שעבר לאחוז אחד מהאוכלוסיה העשירה ביותר בארה"ב עלה מ-9 אחוז ל-23 אחוז, בעוד שכר העובדים הפשוטים נשאר בסטגנציה עוד משנות ה-70. שורה של הפחתות מיסים על בעלי ההון, ביטול הרגולציות עליהם, וחיסול ארגוני העובדים וקיצוץ בשכרם, מבלי התנגדות של הציבור ושל המערכת הפוליטית, הם אלו שגרמו לפערים הגדולים והעוני הבלתי נסבל בארה"ב.
המשבר הכלכלי גם הוא תוצר של מדיניות אנטי חברתית של הממשל, כאשר חוסר רגולציה איפשר לבעלי ההון לנהוג בחוסר אחריות ולהעניק לציבור הלוואות, כשהם מודעים לכך שהציבור לא יעמוד בנטל, ושהמערכת כולה עלולה לקרוס. בעלי ההון גרפו מיליונים לפני המשבר, והציבור הוא זה ששילם את המחיר, כאשר הגירעונות שיצרו בעלי ההון שולמו על-ידי משלם המיסים. התוצאה של ההשתלטות הזאת של בעלי ההון היא שארה"ב הפכה ממדינה פורחת למדינה ענייה מאוד, שבה יש אחוזי אבטלה גבוהים, גירעון עצום ותהליך מתקדם של פשיטת רגל שלטונית.
בעלי ההון בישראל הצליחו באמצעות לוביסטים למכור לאזרחים ולמנהיגי המדינה את החלום הליברלי האמריקני הזה, שנראה היום יותר כמו סיוט. כלכלנים, אנשי אקדמיה ופוליטיקאים התגייסו למען האינטרס של בעלי ההון בישראל, כאשר בתמורה להטבות מהם, הם סיפקו להם את היכולת לייבא מארה"ב אידיאולוגיה כלכלית, שאיפשרה להם להתעשר על-חשבון אזרחי המדינה. הלוביסטים של הכלכלה האנטי חברתית הזאת, הבטיחו לכולם שקיצוץ במיסים של חברות יוביל לצמיחה, שתוביל לזליגה של העושר לשכבות החלשות - דבר שלא קרה מעולם. אותם "מומחים" גם הבטיחו, ששוק "חופשי" בו השירותים יופרטו יוביל לירידה במחירים וישפר את השירות לאזרחים, אבל במציאות כשלי השוק גברו על התחרות, ומי שנפגע מכך הוא כמובן האזרח הקטן.
הלוביסטים הללו הונו את כולנו, ועל כן הם אחראים במידה ניכרת לחוסר הצדק החברתי שאנו עדים לו היום במדינה. במידה שרוצים לשנות המצב הבלתי נסבל, המטרה צריכה להיות ניתוק כללי של הקשר שיצרו הלוביסטים בין בעלי ההון לבין מוסדות המדינה. הדרך להשיג את הניתוק הזה היא לפגוע במנגנון הלוביסטים ב"בטן הרכה", באמצעות יצירת מערכת מגבלות ואיסורים נוקשה, על הפעילות הלוביסטית בכללותה.
