אם זה לא היה עצוב, ובדמנו ממש, הייתי צוחק להם בפרצוף, לחבורת השלומיאלים והשקרנים המנצלים את תורת ישראל לקידומם האישי בלבד. יותר מעשרים שנה מוכרים לנו הללו את הסיפור שאין אוזן קשבת בליכוד ובימין הציוני לענייני הדת. יותר מעשרים שנה בכייני שס ויהדות התורה מצביעים על כך ש"הימין, ובמיוחד הליכוד, אינם נאמנים להסכמים קואליציוניים". אלה הן השנים שהחלו עם "התרגיל המסריח" ב-1990, והגיעו עד ימים אלה ב"חוק הגיור הצבאי".
מילא, פעם אחת בוכים, "רומינו". אבל שוב ושוב בוכים על "הימין הרמאי" - ומיד אחר-כך מתחברים אליו, הרי זוהי כבר רמאות בפני עצמה. משהו מסריח מן הפוליטיקה החרדית הזו של קטני הקומה מיהדות התורה ומשס. אבל האמת המשתקפת מאחורי ה"בוכים" ומתחברים שוב לימין - היא מרה עד אין נשוא. הפוליטיקאים החרדים מכרו את ההשקפה החרדית ללאומנות הציונית של הליכוד וגרורותיו. הדת היהודית, בהשקפתה התורתית-חרדית, היא בבחינת תרתי דסתרי ללאומנות הציונית. לכן, המפלגות החרדיות בחרו להצניע את עקרונות המלחמה על הדת, ובראשם ביטול "חוק השבות" הציוני, שכל כולו אפליה לאומנית שאין כמותה בעולם ואין בינה לבין היהדות דבר. מנגד, הפכו החרדים הציונים בפרלמנט ללווייני הימין, והסכימו עימם בכל רעיון לאומני על גבול שפיכות הדמים. הימין, שיהדות איננה משוש חייו, יודע שהחרדים מונחים בכיסו, ולכן הוא לועג להבטחותיו שלו כלפיהם.
גם עניין "פני הדור כפני הכלב" הפך לסמל ההתנהלות הפוליטית החרדית וקשירתה בימין הציוני. הפחד שהמצביעים, במיוחד של שס, יברחו אם תוצגנה בנושאי השלום תפישות אנטי לאומניות, הפך לדרך פעולה של שתי הגרורות החרדיות, עד שהליכוד ומרעיו פשוט לועגים להם ומשטים בם. וכך הגיע המצב שבכל פעם שמועלה עניין אנטי דתי, שבקואליציה "הסכימו" לא להעלותו, נשברים שוב הכלים, ושוב לועג הימין לשותפיו מהכיס הקטן. במרכז ובשמאל בוודאי לא ימצאו לחרדים שותפים, כי שם יודעים ששותפות כזו אין לה קיום של ממש. בין 1990 ל-1996 ניסה
אריה דרעי נוסחה קצת שונה - להיות "בלתי מזוהה". אך הטרור הימני שהפעיל הרחוב של הליכוד סיים את המהלך, והותיר את שס עם "יס מן" ימני ורדוד כאליהו ישי, ועם חבורת אומרי הן ומתלהמים בכל עת שאיזה סער או שטייניץ ילחץ על הכפתור.
אז ידידיי החרדים-ציונים, נא לא לקטר כאשר מכופפים לכם את הידיים בעניינים האמיתיים שעליהם, כביכול, נבחרתם. אתם בחרתם להרים דגלים לא לכם כהתנחלויות - במקום שכונות חרדיות בערים החילוניות. אתם מרימים את דגל ארץ-ישראל השלמה - במקום תורת-ישראל השלמה. אתם מתגרים בערבים ובאומות העולם - במקום להניף את דגל "דרכי השלום". ואתם נתתם לגיטימציה (עם שרי הפנים והקליטה) להגירה המטורפת והלאומנית מחבר העמים, במסווה מתקתק של "עלייה", כשידעתם שבהשקפה התורתית זו "עלייה בחומה". אז למה שעכשיו, כשמסרתם את הדת למדינה הלאומנית על מגש של כסף, ייקחו אתכם ברצינות בנושא "הגיור הצבאי"?! הרי אתם לא שווים עבורם יותר מחצי שקל - מהכיס הקטן...
ובאשר לקוראים הכלליים, הריני מסב את תשומת לבכם לערכו של "הגיור הצבאי", בעובדה שאיש לא מעז לבטא. בימים אלה תלוי ועומד משפטם של "עשרת בני המן" - כעשרה מפקידי "הרבנות הראשית" (ובראשם עוזרים בכירים ל"רבנים הראשיים"). עומדים למשפט על אשר העניקו, תמורת תשלום, "תעודות כושר לרב" לאנשי צבא קבע. עבורי זו לא רק סיבה לפקפק ב"רבנות הצבאית" המהוללת, אלא גם סיבה לא להאמין ל"רבנות הראשית".
