- באינספור כותרות וראיונות בתקשורת, מופיעה המילה "בושה", והמשתמשים בה מתכוונים לכך שמעשיו אכן גורמים לבושה גדולה. אני חושב שהבושה צריכה להיות לא במעשיו, אלא בכך שכיצד התאפשר לאדם טיפש להגיע למשרה כה רמה. טיפשותו הופגנה לא רק על-ידי נסיגתו מהסדר טיעון מקל שהוצע לו, אלא גם בחשיבתו המטופשת, שיוכל להמשיך בחיים ציבוריים, כאשר עננה כה כבדה מעיבה על עברו. חייב היה להפנים שפצצת זמן זו תתנפץ בפניו, כפי שאכן אירע. הרי את העובדות הוא ידע – כי הוא גרם להן.
- הפוליטיקאים, חברי סיעת הליכוד, כמו גם חברי מרכז הליכוד, הצביעו פה אחד בעד בחירתו למשרת נשיא המדינה, והעדיפו אותו על פני המתחרה שמעון פרס. דרכיו הנלוזות היו שם דבר, הן לאותם פוליטיקאים (כולל החברים בקדימה דהיום), והן לעיתונאים רבים. לשון אחר: נשיא מדינה נבחר על-פי שיקולים פוליטיים הגוברים על שיקולי התאמה לתפקיד.
- המסקנה המתבקשת היא, שיש למנות נשיא מדינה מורם מעם, ובחירתו חייבת להיות חפה מכל שיקול פוליטי.
שתי דוגמאות להמחשה:
1)
דוד בן-גוריון הציע בזמנו את תפקיד הנשיא לאלברט איינשטיין.
2) בזמנו נבחר כנשיא פרופ' אפרים קציר.
רצוי שהמיועד לתפקיד נשיא מדינה, יהיה אישיות א-פוליטית, ללא רבב התנהגותי בעברה. גם באם חס וחלילה ייכשל נשיא כזה גם הוא, לפחות לא יהיה לכך כל קשר פוליטי.
