|
ההמצאה האחרונה של פרקליטי השטן, היא ההשוואה המופרכת של המצב בישראל של תחילת 2011 לימי עליית הנאציזם בגרמניה. פתח את ההשוואה המאוסה הזו פרופ' דניאל בלטמן, שהוא, למרבה הביזיון, חוקר שואת היהודים וראש המכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית (איזה אבסורד: הוא ושכמותו מופקדים על חקר השואה!), ואחריו מתנהלת במצעד האיוולת ניבה לניר, אשת שמאל קיצוני ידועה (לשעבר מראשי שי"ח: שמאל ישראלי חדש), שפירסמה מעל דפי הארץ רמיזות עבות המשוות לחוקי נירנברג את מאמצי החקיקה של הדמוקרטיה הישראלית המתגוננת, ואת תופעות מכתבי הרבנים והרבניות, הצעותיו של ח"כ יעקב כץ (האיחוד הלאומי) לטיפול בהסתננות מסודן, ופעילויותיה של תנועת 'אם תרצו' למניעת מחקרים אנטי-ציוניים מוטים באקדמיה, במימון עם ישראל.
צר עד מאוד לקבוע שה"ה בלטמן, לניר וחבריהם, הפכו עצמם בכך לפרקליטי השטן הנאצי. מי שמשווה בין מה שנעשה במדינת ישראל, מדינתם של ניצולי השואה, למוראות השואה שלא הייתה כמותה בתולדות העם היהודי, הופך עצמו לפרקליט השטן הנאצי, למכחיש השואה. לך תסביר למתייפיפים הללו שההשוואה מופרכת מיסודה. להבדיל מישראל 2011, גרמניה של 1933 לא הייתה מאוימת על-ידי יהודי גרמניה ויהודי שכנותיה. היהודים לא העלו על דעתם לטעון, שהם לעולם לא יכירו בגרמניה מולדתו ההיסטורית של העם הגרמני ולא כינו את הגרמנים 'קופים וחזירים'. היהודים גם לא חלמו לטעון, שאדמת גרמניה כולה היא אדמת הקדש יהודי, וכמובן שלא טענו מעולם שלעצם קיומה של יישות גרמנית בגרמניה אין זכות קיום, ועל כן צריך להחזיר את הגרמנים למקומות המוצא של שבטי אבותיהם ההוּנים, שפלשו לאירופה במאות ה-4 וה-5 לספירה, או לחילופין לזרוק אותם לים.
אבל העובדות, כבר אמרנו, הרי לא מעניינות אותם כלל. הם הולכים עם העיקרון שניסח מיניסטר התעמולה הנאצי יוזף גבלס: שקר - ככל שתחזור עליו יותר פעמים, יימצאו יותר אנשים שיאמינו לו.
|
|
ואם בענייני תקשורת עסקינן, שתי שאלות: מישהו יכול להסביר כיצד היומון 'מקור ראשון – הצופה', עיתון לאומי, החמיץ ביום ג' השבוע את הידיעה המרעישה, על אודות חשיפת צה"ל בקשר לעלילת הדם החדשה בבילעין? כיצד יידעו קוראי העיתון, שתחקיר צה"ל העלה, כי מותה של פלשתינית בת 39, שלגביה נטען כי מתה מחמת שאיפת גז מדמיע, כלל לא השתתפה בהפגנה ומתה בבית החולים ממחלת סרטן הדם?
ושאלה שנייה: כיצד קורה שהעיתון 'ישראל היום', המתיימר לטעון שהוא חף מהשפעת השמאל ההרסני, פירסם את הידיעה בקטנה – עם 107 מילים בלבד, על פני טור צד, בעמוד 13 הנידח-משהו. ומדוע התייחס למותה במונח 'נפטרה' ("האשה... נפטרה... ממחלת הסרטן") ולא להסתפק בתיאור המציאות כמות שהיא: האישה מתה. לא נפטרה ולא נעליים (לידיעת העורכים בישראל היום: היהדות מעניקה את המונח 'נפטר' ליהודי שהלך לעולמו, משום שבמותו הוא 'נפטר' מקיום המצוות; מי שאינו מחויב במצוות, ממילא אינו 'נפטר').
השאלות מחמירות על-רקע העובדה שדווקא התקשורת הכללית הבליטה את גירסת צה"ל: הארץ העניק לידיעה שישה טורים במרומי עמוד 2 המכובד (אם כי הסתייג מתחקיר צה"ל כשהביא את טענות משפחתה שהאישה רק סבלה מדלקת באוזן), ואילו ידיעות ו מעריב העניקו לידיעה כפולת עמודים, בתוספת מאמרי פרשנות (מעריב פירשן תחת הכותרת: "מניפולציה של מוות", ו ידיעות אחרונות הזכיר כי כך מייצרים הפלשתינים עלילת מוחמד א–דורה מספר 2). אפילו העיתון החרדי האנטי-ציוני 'יתד נאמן', שלא תמיד רואה עצמו חלק אינטגרלי מהחברה הישראלית, חלק לפרשה כפולת עמודים בגיליון יום ד' שלו, תוך אימוץ עמדת צה"ל.
|
|
פרו-פלשתיני – למה להסתיר?
|
|
|
שני עיתונים חשובים אלה, מקור ראשון וישראל היום, לא החמיצו, לעומת זאת, את הידיעה המרעישה על מותו של השחקן יוסף שילוח. כל אחד מהם העניק לקומיקאי הדגול כפולת עמודים. לא פחות. אפילו מקור ראשון, שאמור להיות מקורב איכשהו לרוח היהדות הנאמנה, אך שכח להזים את עלילת הדם בבילעין, חלק למנוח כפולת עמודים, שבה מוּחזר ראיון שנערך עם המנוח לפני כמעט 40 שנה. הראיון העתיק הזה חשוב יותר, גדול יותר, מחובתו להזים את עלילת הדם בבילעין? נו, באמת.
המדהים הוא שכל עיתוני ישראל, גם עיתוני הימין, עשו יד אחת כדי להעלים מהקוראים את העובדה ששילוח, בנוסף להיותו "שחקן מופלא וקומיקאי ענק", כלשון הכותרת של מקור ראשון, הזדהה עם האויב הפלשתיני. רק לפני מספר חודשים, בכינוס בו בחרו קולנוענים את הסצנה האהובה עליהם, בחר שילוח דווקא בסרט הכזבים האנטי-ישראלי "ג'נין ג'נין", המטיח בחיילי צה"ל האשמות שווא ועלילות דם מופרכות על הלחימה הצודקת ב'חומת מגן' כנגד מחבלי ג'נין, ונימק זאת כך: "אין לי מה להזדהות עִם אמריקני, אירי או אנגלי. אני מזדהה עִם העם הפלשתיני".
למה להעלים, בהזדמנות לא חגיגית זו, את הזדהותו עם אויבינו הפלשתינים, על-מנת שנדע להתאבל כראוי על מותו?
|
|
