בעיצומו של השידור החי (ד', 5.1.11) של טקס האזכרה הממלכתי לזכרם של חללי השריפה הגדולה בכרמל, לאחר שבני המשפחות השכולות שיסעו בזעקות כעס ותסכול את נאום ראש הממשלה והוא עמד שקט דקות ארוכות, בפנים חיוורות, מול דוכן הנואמים ומול הקהל הזועם, מוקף בחומת מאבטחיו; לאחר ששר הפנים אליהו ישי נאלץ לעזוב את המקום – נכנסה מערכת הדוברות והספינים של ראש הממשלה לפעולה. בעוד בנימין נתניהו - עדיין המום מול התפרצות הזעם - ממשיך לשאת את דבריו, החלו מצלמות הטלוויזיה לתור אחר בני המשפחות שזעקו וביקשו להרחיב ולפרט. היה כבר ברור שהטקס שינה פניו. המשפחות השכולות לא היו מוכנות לשמוע את מליצות וקלישאות הניחומים. הן ביקשו תשובות של ממש. הן תובעות שהאחראים יתנו את הדין. אבל לצמרת לא היו תשובות של ממש לבני המשפחות. מה עושים דוברי ראש הממשלה והספינולוגים שלו על-מנת להוציא את ה"בוס" מן המצוקה? לוחשים על אוזני הכתבים כי התרסתן של המשפחות השכולות הייתה מתוכננת והם ביקשו לנצל את אירוע האזכרה על-מנת לייצר פרובוקציה מול הממשלה. "ציפינו שתהיה פרובוקציה", צוטטו בשידורים גורמים בלשכת ראש הממשלה, "היו הצעות לדחות את מעמד האזכרה למועד מאוחר יותר, למשל במלאת שנה לאירוע, עד שסערת הרוחות תשכך. אבל ראש הממשלה החליט לקיים את המעמד במועד זה" (התיאור הזה לא חזר בהמשך על עצמו, אבל בזמן השידור החי זו הייתה התגובה).