בעוד דוח מעודכן מפרט השבוע לפנינו כמה עניים בישראל נזקקים לשירותי הרווחה, אנשים החיים נמוך עוד יותר מה"משתכרים" משכורות מינימום - נלחמים הטייקונים כקוזקים נגזלים על כל פרוטה שיוכלו לסחוט מהמדינה. הכסף יישאר אצלם לדורי דורות, לבניהם ולניניהם; וחלילה, לדעתם, שיחזור למדינה שממנה נשאב הכסף. שוב פעם אף אחד לא למד דבר והמדינה היא הבור ללא תחתית שממנו ייקחו ורק ייקחו העשירים, או הסחטנים האחרים.
24% מהאזרחים נזקקים לשירותי הרווחה. זה אומר שאין להם הכנסה כלל, אין להם רכוש ואין להם תקווה. שירותי הרווחה נותנים לנזקקים כמה גרושים למחיה עלובה. לא בטוח שיש לאנשים האלה איפה לגור, לא ברור איך הם מתקיימים. הם בטח לא חיים, מקסימום הם "מתקיימים". אותו אחוז הם אנשים החיים ממשכורת מינימום, 3,800 שקל לחודש, שצריכים להספיק להם לשכר דירה, לארנונה, לחשמל, לאוכל, לבגדים, לתרופות, לבתי ספר לילדים, לתחבורה ועוד. המאבק המתנהל היום על-ידי שר האוצר נגד הוספת גרושים עלובים לשכר המינימום, הוא עוד חרפה נוראה של מדינת ישראל. כנ"ל קצבת הזיקנה, שהיא בממוצע (לאחר ניכוי מס בריאות) 1,500 שקל לאדם לחודש. למה בדיוק צריך הכסף הזה להספיק?
אלה הם כמה נתונים שידועים לכולנו, שלא בהם נעסוק כרגע אלא בתופעה של עשירי ישראל, הטייקונים הגדולים, שעשו כולם כסף בישראל, באמצעות עסקות בישראל, ובהשתתפות קונים ישראלים שקנו ממרכולתם או/ו קנו את מניות החברות שלהם ועזרו להם להגדיל את ההון. מלבד
שרי אריסון שהביאה כסף מאבא, כל האחרים - כמה יפה - עשו את הכסף במו ידיהם ובעזרת מדינת ישראל ואזרחיה. כמו במקרה האחים עופר, שקנו חברות ממשלתיות במחירי רצפה והגדילו את עושרם במדינת ישראל.
יצחק תשובה
אני מסתכלת על פניו של יצחק תשובה, בתמונות מן הזמן האחרון. הטייקון החביב שהתחיל מאפס, גדל ותפח, עשה עסקות יפות ומכר בין השאר דלק לישראלים, כולם "אחים" שלו. עם הזמן קנה גם את מלון פלאזה בניו-יורק ומגרשים בלאס-וגאס. מעניין מה קורה לאדם כזה, שנחשב לאיש "נחמד ועממי", "אחד משלנו". היום, לאחר שהשקיע כסף בחיפושי גז ונפט בישראל, הוא מצא גז. הגז הוא משאב טבע ששייך למדינה ולאזרחיה. יש למדינה ולאזרחיה חלק במשאב הזה, מהיות המדינה דמוקרטיה ולא דיקטטורה כמו סעודיה, בה כל מיני אילי נפט שולטים בהון של המדינה, וכל שאר האזרחים הם חסרי זכויות. והנה תשובה הנחמד יושב בדיונים על גורל כספו העתידי עם פרצוף תשעה באב. קוזק נגזל שתרם חלקו למדינה (בהשקעות) ועכשיו רוצה את רוב רווחי הגז לעצמו, כשלטון יחיד, כבעל-בית שהים שייך לו, ירושה פרטית שהורישו לו אבותיו מנחלת הנפט שלהם. כאשר מוקמת ועדה המנסה לעשות צדק עם הטייקון וגם עם מדינת ישראל, יצחק תשובה ממשיך לשבת בהבעת הנגזל, מלא כעס ומרירות, שולח שתדלנים מקצועיים לשוטט ברחבי הכנסת, למצוא מי שידאג לו ורק לו.
אפילו ראובן (רובי) ריבלין, יו"ר הכנסת שהוא תמיד "איש פשרות", הביע השבוע חשש מובהק מתופעת ה"לוביינג" המסיבית בימים האחרונים. הוא מצהיר כי יש פיתוי רב לחברי-כנסת מסוימים, לא ידועים כרגע, שעשויים להתפתות להגן על הקוזק הנגזל בזכות פיתויים (כסף, אלא מה?) שיציעו להם... אכן היו כבר הרבה דברים מעולם ואי-אפשר לטייח את החששות.
נוחי דנקנר
במקביל קראנו כי נוחי דנקנר, מי שטורח לפרסם במדורי יחסי-ציבור כל תרומה קלה שהוא נותן לנזקקים, ברוב עם ומהומה, נתמך תמיד על-ידי רבנים וצדיקים מקצועיים המשבחים אותו עד בחילה. אותו דנקנר, קיבל עכשיו (אחרי לחצים מתאימים) הנחות מפליגות על מיסים. אנחנו נקבל הנחות על מיסים? לא. נוחי דנקנר יקבל! חברת צים, שנרכשה ממדינת ישראל על-ידי משפחת עופר, זוכה להנחות ממיסים, אפילו בלי שתדלנות.
תלמדו מהאמריקנים!
הטייקונים הישראלים לא למדו דבר מעמיתיהם האמריקנים. הם חשים אמריקנים לכל דבר, עושים עסקים עם ארה"ב, מרגישים שהם מנהלים עסקים בסגנון אמריקני וחיים ברמה אמריקנית הגבוהה ביותר שאפשר. אבל התורה האמריקנית המלווה את אנשי העסקים שם, מזה דורות והיא חלק מתרבות, לא ידועה כאן (לא כולל את שרי אריסון שלמדה מאבא ישראלי בעל תרבות אמריקנית). התורה קובעת כי מי שמרוויח מהקהילה, מהעם, חייב חוב של כבוד לקהילה המפרנסת אותו או שפירנסה אותו בראשית התעשרותו. תמיד תרמו האמריקנים המצליחים לקהילה סכומי-עתק: בנו בתי-ספר, שכונות, בתי-חולים, מגרשי-ספורט ושיכונים לעובדיהם. בדור הנוכחי תרם האיש העשיר בעולם
ביל גייטס את רוב המיליארדים שלהם לחינוך באמריקה ולתמיכה כלכלית במדינות אפריקה הכה חלשות. כמוהו בדיוק עשה וורן באפט, העשיר המצליח, שלאחר שתרם מיליארדים לקרנות לטובת חינוך ונזקקים ממשיך להגדיל את הונו ברוב חוכמתו וצניעותו הידועה! כמוהם מייקל דל, שהלך בדיוק בדרכם, ועוד 27 מיליארדרים שהחליטו שמספיק להם להסתדר עד סוף ימיהם (וגם לילדים ולנינים) עם 3-2 מיליארדי דולרים, ואת השאר מעניקים הם לטובת אזרחים אמריקנים ואחרים, שמזלם לא שפר עליהם כל-כך.
הטייקונים הישראלים יתרמו פה ושם לעמותות, לפרויקטים, אבל ידאגו שהתרומה לא תהיה גדולה מדי, לא חלילה של מיליארדים, אלא של כמה אלפים פה ושם, וירוצו לספר לחבר'ה. מעדיפים את הדוגמה הסעודית על הדוגמה האמריקנית. הם לא פראיירים של אף אחד ומלחמתם תהיה על כל גרוש שיוכלו לחסוך, להפעיל לחצים ולשלם מה שפחות מיסים למדינת ישראל.
מקבל הנחה על מיסים
האחים עופר מקבלים הנחה על רווחיהם מתאגיד הענק צים, שהיה פעם חברה לאומית, וכך העשירים מאיימים לעזוב את הארץ. מנסים להפחיד את המדינה, שיעזבו את הקידוח. איומים על שטייניץ, איומים מכל צד. אולי כדאי שיעזבו את הארץ ויחפשו גז במקום אחר? תמיד יימצאו אחרים שישקיעו במאגר המיליונים, משאב טבע שנפל מן השמיים. תאוות בצע וחוצפה בגובה האוורסט! גם יו"ר הכנסת, כאמור, הביע חשש בראיונות של הימים האחרונים, כי חברי הכנסת הנתונים ללחצי הלוביסטים למען רווחי הנפט שלא למדינה, עלולים לעמוד בפני פיתויים (כספיים, כמובן). חברי כנסת ישראל נכנעים ללוביסטים של הטייקונים. מה לטייקונים ולצדק? מה להם ולזכויות המדינה ואזרחיה על משאב טבע? בהכירנו את יכולת הפיתוי של הטייקונים על חברי כנסת שיעוטו על "מתנות" שיתנו לנציגי השלטון - "שיקולים זרים" יחגגו כאן שעות נוספות ובהמשך, כאשר יתגלו מקבלי השוחד למיניהם, שוב נצקצק בלשוננו ונרים עינינו לשמיים. היום קוראים לזה לוביסטיקה למען הטייקונים של הגז, וההמשך כבר ידוע לנו מן העבר הקרוב.
