האסונות הקשורים בפייסבוק, העלו על סדר היום סכנות שיש במדיה החדשה - נער התאבד אחרי ש"חבריו" השפילו אותו ועודדו אותו לעשות זאת. נערה נאנסה על-ידי "חברים" שהכירה בפייסבוק ונכנסה להריון.
האם המכשיר אשם או המשתמשים בו אשמים?
נזכרתי בימים אחרים, כשהעיתונות הישראלית הייתה תמימה הרבה יותר. העיתונים פרסמו על התאבדות של אדם זה או אחר ונראה היה שהפרסום גרם לאחרים ללכת בעקבותיו. העיתונות הייתה אמצעי התקשורת העיקרי וכמעט היחיד. נוכח ריבוי ההתאבדויות - אז לא קראו לזה מגיפה - התכנסה ועדת העורכים והחליטה לבלום את התופעה ולעצור את הכלי שבידה: לא יפרסמו עוד מתאבדים. במקום זאת בחרו בנוסח "נפטר בנסיבות טרגיות". וכך, פורסם מפעם לפעם הנוסח המרוכך על מותו של אדם שנטל את חייו.
היום, האמצעי התקשורתי הוא פייסבוק ובו תולים כל מיני אשמות. כמו שהניסוח דאז לא מנע מתאבדים, כך התקשורת החדשה לא תמנע אסונות.
שמעתי סוציולוג מסביר בטלוויזיה: ככל שאנשים מנותקים יותר, כך רבה יותר האלימות. פייסבוק ודומיו מאפשרים להופיע ללא זהות. ללא קשר בין אנשים, אפילו לא קשר עין. התוצאה הקשה איננה תולדת הכלי ואת הכלי לא צריך להעניש. אם נער מכה נער אחר במקל, האם ישרפו את המקל?
האסונות הם תולדת אופי האדם. וזה לא משתנה.