הבמה שניצבת במורד, כמו הר, עשויה מעשה מקלעת כמו תחרה צבעונית, המשנה את צבעיה לפי שינוי האווירה, כשהמסגרת שלה מעוצבת במתכונת חלונות הוויטראז'ים המוארכים בכנסיות, רק במנח על הרצפה. בגלל הזווית של הגובה המשתפל קדימה, הרצפה בצורת המדליון מרהיבה את העין, שלא שבעה מלגמוע את המראה הססגוני, כזנב טווס פרוש. ג'וזפה ורדי כתב את האופרה החמישית שלו, ארנני, על-פי הרומן של ויקטור הוגו, גדול הסופרים הצרפתים. הצגתה ב-1843 הביאה לו את התהילה העולמית. העלילה הפתלתלה, הרגשות העזים של הגיבורים, הרקע ההיסטורי של ספרד ב-1519, עם הכתרת דון קרלו לקיסר הממלכה הרומית, כמו שארלמאן, שהצליח לאחד במאה השמינית את הקיסרות הרומית המערבית, והחזיר לה את כבודה. כל אלה הם הרקע לאהבת שלושת הגברים לאלווירה. סוג זה של רומן מסובך פי שלושה מהרגיל באופרות. אלווירה היפה מאוהבת בארנני - לכאורה שודד, ולמעשה דוכס ששואף לנקום את רצח אביו. הוא זומם לחוטפה מטירת דודה הזקן דון סילווה, שמתכונן לשאתה לאישה. אך גם המלך קרלו מאוהב בה. על הבמה היפהפייה מחליפה התאורה מיקומים של התרחשויות, כשהגיבורים מציגים עצמם באריות יפהפיות. בהמשך, העלילה מסתבכת. המלך רודף אחרי המורדים, ארנני מוצא מקלט בטירת דון סילווה, המלך לבסוף סולח לכולם עם הכתרתו (בסצנה מהממת, הנערכת על קברו של שארלמן, כשעיצוב הבמה סובב על צירו והופך ליצירת אמנות פיסולית בפני עצמה). ואפילו מרשה לארנני לשאת את אלווירה לאישה. אך אופרה אינה אופרה בלי טרגדיה, ואת הסוף תגלו כשתחזו בה. ואז, תקיף אתכם המוזיקה האלוהית של ורדי, גדול מלחיני האופרות אי פעם, שבהפקה זו חברו להם יוצרים מדהימים כמו הבימאי הפולני מיכל זנאנייצקי, שאף עיצב את הבמה יחד עם לואיג'י סקוליו; מעצב התאורה המדהים בוגומילפאלביץ' הפולני; וזמרים סולנים שקולותיהם היו ראויים להישמע בבית המקדש: פיירו ג'וליאצ'י כארנני - עם טנור מרעיד לבבות, מישל קריידרכאלווירה - עם סופרן המחליף צלילים רכים בצלילים בעלי עוצמה ודרמה כמו בגלים, מנעד כה מגוון שנדיר לפגוש, וקרלו ג'ואלפי כדון קרלו - שקול הבריטון שלו היה האדיר מכולם. את הבאס פאטה בורצ'ולדזה מכירים באי האופרה הישראלית מהופעותיו הקודמות. הפעם הקטעים המינוריים-הכבדים והנוגים שלו היו קצת בצל בגלל שלושת הקודמים שהוזכרו. אך כל אלה יחדיו יצרו את השלמות המוסיקלית שרק ורדי יודע לחבר. על התזמורת הנפלאה - הפילהרמונית של ראשון לציון - ניצח ג'ורג' פהליבניאן הלבנוני; התלבושות העשירות מרהיבות העין של המקהלה הענקית של האופרה (בניצוח ישי שטקלר) ושל שחקני האופרה - היו מלאכת מחשבת שעוצבה בידי קורנליה פיסקורק. עושר ויזואלי מרנין שהשלים את מה שהאוזן שמעה. הפקת האופרה הישראלית הזו היא חוויה שאסור להחמיץ בשום מחיר. זוהי חוויה יחידתית, שאינה חוזרת פה או בכל מקום אחר בעולם (רק בבילבאו אובפוזנן, ששיתפו כאן פעולה עם האופרה שלנו). המעצבים הפולנים הייחודיים הללו מזכירים לי את הפקת המחזה "המלך ליר" בתיאטרון הקאמרי לפני כמה שנים, שגם בה העיצוב המופלא שנוצר בידי אמנים פולנים כה הדהים את הקהל, שחלקו לא ידע "איך לאכול את זה", בגלל הסגנון המופשט-סוריאליסטי-אכספרסיוניסטי שהיה בה. אופרה לכאלה שיופי, עוצמה, סגנון ואיכות מדברים לליבם.