לפני שנים רבות אמרתי לאחד מעמיתיי, איש ימין מובהק, שעם ישראל איננו חפץ בשטחי הגדה המערבית, שכן אילו היה חפץ בהם היה מיישב בהם לפחות מיליון יהודים, ובכך קובע עובדות מוגמרות. באותם ימים ישבו בשטחים כ-100,000 יהודים. מאז, כאמור, עברו שנים רבות, ובגדה יושבים כ-330,000 יהודים. זה עדיין לא מיליון, זה רק כ-5% מתושבי הארץ היהודים, ופחות מ-10% מתושבי השטחים הפלסטינים. עם ישראל, ככל הנראה, עדיין אינו חפץ בשטחים, ומעדיף לשבת במרכז הארץ, במחירים מרקיעי שחקים, ולא בשטחים, שבהם אפשר לזכות בדיור בחצי חינם. עם זאת, ההתנחלות היא, ככל הנראה, עובדה מוגמרת. לאמור, מיעוט של כ-5% מאזרחי ישראל כפה את דעתו על הרוב המכריע, שמסתייג מההתנחלויות ומבקש פשרה טריטוריאלית. זה כמובן מאוד לא דמוקרטי, אבל לרוע המזל זה הרבה יותר גרוע - זה מהווה איום חמור ביותר על עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית.
המצב הקיים הוא של מדינה אחת, בין הים לירדן, שיושבים בה שני עמים. כרבע משטחה של המדינה איננו שייך לה, גם על-פי החוק הבינלאומי וגם לפי החוק שלה עצמה, שכן השטחים המכונים "יהודה ושומרון וחבל עזה", או לחילופין הגדה המערבית ורצועת עזה, מעולם לא סופחו רשמית למדינת ישראל, והם מוגדרים בחוק הישראלי כשטחים כבושים, הנתונים במשטר צבאי. לדעת רבים, בארץ ובעולם, זהו מצב בלתי נסבל. עצם העובדה שאין קץ לדיבורים על שינוי המצב מוכיחה שהמצב הנוכחי אינו יכול להימשך, והפתרון שבו תומך רוב מכריע בציבור הישראלי והפלסטיני, וכן גם רוב מדינות העולם המערבי, הוא "שתי מדינות לשני עמים". למעשה, זהו הסיכוי האחד והאחרון לקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית. אפשרות זו תחייב פינוי של ישובים רבים, מבצע לגמרי לא פשוט, ואולי גם לא אפשרי, אבל האלטרנטיבה היחידה היא מדינה אחת על כל שטחה של ארץ ישראל. לאמור, ישראל תיאלץ לספח רשמית את שטחי הגדה ועזה. הרשות הפלסטינית דוחפת אותנו לכך.
המתנחלים, שתומכים באפשרות זו, מעלימים עין מהבעיה הדמוגראפית שתיווצר. הם צופים, מן הסתם, טרנספר ואפרטהייד. לאמור, ערביי השטחים חלקם יגורשו מכאן, והנותרים לא יזכו באזרחות ישראלית. זה יהיה מצב בלתי נסבל מבחינתם של הפלסטינים. לא פחות מזה - זה יהיה בלתי נסבל מבחינתן של כל אומות העולם, בהן גם ארצות הברית והאיחוד האירופי, ובוודאי גם חבר העמים, סין, הודו וכל היתר, בהנהגת ארגון האומות המאוחדות. ישראל תזכה למנה גדושה של גינויים, חרמות וסנקציות, גם מצד מעט הידידים שנותרו לה. כן, גם מצד ארצות הברית.
במוקדם או במאוחר תיהפך ישראל בעל-כורחה, בלחץ העולם כולו, ל"מדינת כל אזרחיה", מדינה דו-לאומית. בלית ברירה תעניק מדינת
ישראל לכל ערביי השטחים אזרחות ישראלית מלאה, ובעל-כורחה תנהיג שוויון אזרחי מלא לכל אזרחיה. כי ישראל תהיה "מדינת כל אזרחיה". במצב זה אין זה מן הנמנע שברגותי או הנייה, או אחד מהבנים שלהם, יהיה ראש הממשלה שלנו. השמאל הקיצוני, בעולם ובארץ, תומך באפשרות זו (כמו שקורה לעתים, הקצוות נפגשים, שמאל וימין קיצוניים חותרים לאותה מטרה!). אבל יהודים ישראלים רבים, ששאיפת חייהם הייתה לחיות במדינה ציונית, יהודית דמוקרטית, יעזבו את המדינה. אט-אט תתרוקן המדינה מאזרחיה היהודים, כפי שכבר אירע בסוף ימי הבית השני.
עמלם ודמם של שלושה וארבעה דורות יורדים לטמיון. לא יהיה גם מי שיאמר על כך קדיש.
