לפני שנים פרסם העיתונאי המנוח אדם ברוך מאמר תוכחה נגד אברהם (מוניה) שפירא ז"ל, שהיה אז יושב-ראש ועדת הכספים של הכנסת, על ראוותנותו של שפירא. נכתב שם ששפירא הזמין לסעודות שחיתות עיתונאים חילוניים ואנשי ציבור, כדי שהללו יחניפו לו. אדם ברוך ניבא לשפירא כי כל אוכלי הכבדים המשובחים שפוטמו על-ידו - עוד יאכלו לו את הכבד בהתקפותיהם עליו בעתיד. וכך אומנם היה. כש
אריה דרעי כיהן כמנכ"ל משרד הפנים, ולקח עימו למצרים דווקא עיתונאים חילוניים ואת החרדים השאיר בבית, הבטיח לו העיתונאי החרדי
ישראל אייכלר כי יבוא היום והעיתונאים החרדים יצטרכו לנקות לו את הדם שישפכו העיתונאים החילוניים מהמטוס למצרים. וכך היה.
אליהו ישי לא למד דבר משגיאותיהם של חכמים חרדים ממנו. בסיסמת הבחירות שלו הוא הצהיר בכפירה כי "אין דתיים ואין חילוניים - כולם יהודים". בפעילות הפוליטית שלו הוא מתחנף לימין החילוני ול"סרוגים" באופן גועלי. הוא ומפלגתו שס יישרו קו אופורטוניסטי וקונפורמיסטי, שכולו בושה מתדמיתם החרדית. בכך הוא וחבריו חושבים להיות חלק מהחברה הציונית-חילונית-ימנית. אבל כמו ששפירא, דרעי ואחרים קיבלו את סטירתם - כך קרה לישי. כאשר
נזרק מהאזכרה לנספי השריפה
נתניהו לא יצא עימו לשם הזדהות, אלא המשיך בנאומו. אף שותף קואליציוני אחר לא יצא להגנתו של ישי, והוא נותר רק עם "הרבנים הראשיים".
החרדים יישארו חרדים, ולא חשוב כיצד יתחנפו. תמיד יזכירו להם שציונות וחרדיות אינן הולכות ביחד, וכי המדינה הזו לא הוקמה עבורם - גם אם הם נכנסו לחטיבה הרוויזיוניסטית בהסתדרות הציונית... לתשומת לבם של אליהו ישי,
אריאל אטיאס,
שלמה בניזרי, אריה דרעי, הפורושים והליצמנים למיניהם...
ומילה אחרונה לאליהו ישי: שילמד מאליהו אחר, אליהו הנביא. כשעמד אליהו הנביא על הכרמל, הוא ביקש מעם ישראל להחליט אחרי מי ללכת: אחרי הקדוש-ברוך-הוא או אחרי נביאי הבעל, אבל בשום פנים ואופן לא לפסוח על שני הסעיפים. ילמד אליהו הקטן מאליהו הגדול.
