כל אימת שפרשה חדשה עולה לכותרות נוהגים לקטלגה כתחתית התחתיות. זהו סוג של פורקן או ביטוי לייאוש האוחז בנו.
מקריאת התגובה של ועדת טירקל למינויים בכירים במגזר הציבורי על מה שמכונה פרשת הקרקעות של הרמטכ"ל המיועד גלנט, פשוט אפשר להתפלץ. לא זו בלבד שתגובת הוועדה היא מקוממת, מוזילה באחת את חבריה, אלא יש בה משהו שאין להאמין שבמדינה מתוקנת יכול לקרות. לקרוא ולא להאמין: "תפקידה הוא להבטיח את טוהר המידות של המועמדים ולוודא שמינויים בכירים הינם נטולי זיקה אישית, עסקית או פוליטית לגורמים בממשלה." ועדת טירקל הדגישה כי היא "אינה ועדת חקירה, ולכן אין לה את הכלים הדרושים לחקירת סוגיות מעין אלה, אין היא מוסמכת לערוך חקירה והיא נשענת רק על חומר שמונח לפניה". אפילו בחלם התנהלו העניינים בצורה יותר מסודרת. אם אין לוועדה שום סמכות, איך היא יכולה "להבטיח את טוהר המידות"? טוהר המידות הוא רק מונח ערטילאי בלבד? מביטים לאדם בעיניים וקובעים אם הוא טהור מידות או לאו? האם התנהלותו של אדם במשך שנות עבודתו, לפני מינויו לתפקיד, אינה נופלת בגדר טוהר מידות?
שימו לב מה ועדת טירקל מוסמכת כן לעשות: "לוודא שמינויים בכירים הינם נטולי זיקה אישית, עסקית או פוליטית לגורמים בממשלה". ואני שואל שאלת תם : מי צריך וועדה כה מכובדת לעניין כה פשוט לבדיקה? מדוע יש צורך לשלם לחברי הוועדה או לבזבז את זמנם היקר עבור מהלך שנציבות שירות המדינה חייבת לעשות בתוקף תפקידה? התשובה היחידה היא כסת"ח לפוליטיקאים והמקורבים לצלחת השמנת. מפליאה מאוד, עד כדי תמיהה ממשית, מוכנותו של השופט העליון בדימוס
יעקב טירקל ליטול חלק בתיאטרון האבסורד הזה. השופט טירקל הוא אדם רציני, שופט ללא חת שלא דבק בו רבב, משכיל וצנוע. מה לו ולוועדה שאין בה כלום , לא כיבודים, לא סמכויות, לא תוחלת ממשית.
אם נחזור לרגע לציטוט מתוך תגובת וועדת טירקל שהוזכר לעיל, אין מנוס מלצחוק ולגחך על האמירה שמא הועדת המכובדת מונעת זיקה אישית, עסקית או פוליטית של המתמנים לתפקידים הבכירים. כל המינויים הבכירים נגועים, בצורה זו או אחרת, באינטרסים פוליטיים, עסקיים או אישיים. "משרות אמון", משרות חצי אמון, חברים אישיים או חברי מפלגות הבוחשים בקדרה. אין שום דרך אחרת להגיע למשרות רמות ללא קירבה זו או אחרת למקבלי ההחלטות, בכל מוסדות המדינה, כולל במערכת המשפט.
התרגלנו לשחיתות וחיים עמה היטב. אף אחד איננו מרים גבה כאשר מתגלה מעשה שחיתות בצמרת. דוחות על שחיתות נערמים כהרים, דיונים מלומדים מתנהלים בתקשורת אך עולם כמנהגו נוהג.
המינויים בצמרת השלטון הם פשוט מכת מדינה המכלה כל חלקה טובה. אין יום שהציבור אינו מתבשר על עוד מינוי תמוה, של מקורבים פוליטיים, על עוד מועמדים לתפקידים הבכירים ביותר במדינה שקיים חשש שמא דבק בהם רבב, חקירות אין סופיות, הכפשות, ומה בעצם לא. מי שבאמת רוצה לדעת מה קורא בשירות הציבורי, ראוי שיקרא את ספרו של נציב שירות המדינה לשעבר, פרופ' יצחק גל - נור, " לא אדוני הנציב". כל הגועל, השחיתות המוסרית והפוליטית, מינויים תמוהים ובלתי ראויים, הכול כאמור בספר שהוזכר לעיל, ובאין ספור ספרים נוספים.
ב"פרשת גלנט השנייה" מעורבים אנשים רבים, בעלי אינטרסים סותרים. יתכן מאוד שחלקם אפילו מעורבים במה שכונתה "פרשת גלנט" הראשונה, אותו ניסיון נואל לתפור האשמות כאלה ואחרות על-ידי
בועז הרפז. הפרשה ההיא עדין לא הגיעה לסיומה למרות שהיה זה ניסיון לפוטש. פרש גלנט הנוכחית היא הוכחה עד כמה המערכות השלטוניות חלולות, בלתי יעילות לחלוטין, חפיפניקיות וחצופות. אל שולחנו של שר הביטחון היה צריך להגיע תיק מסודר שבו כל הפרטים על המועמדים לתפקיד רמטכ"ל. רק בעקבות כך היה צריך שר הביטחון לבחור את המועמד הראוי ביותר. עתה כל המערכת על הקצה כי חקירה מסוג זה על חשדות כה כבדים אינה דבר של מה בכך, מה עוד שהרמטכ"ל הנבחר צריך להיכנס לתפקידו עוד שבועות מספר. עננה כבדה רובצת מעליו והיא לא תוסר במהירות.
המצב בו אנו נמצאים כיום הוא בושה וחרפה, אות קין על מצחה של מערכת השלטונית בישראל.
