מאז סיום כהונתי בראש חודש אלול האחרון לא מונה מנהל קבוע לבתי הדין הרבניים. הרה"ג שלמה דיכובסקי שליט"א,חבר בית הדין הרבני הגדול בדימוס, הסכים לשמש מנהל זמני עד למינוי מנהל קבוע. הוא מונה לשלושה חודשים, ואלה הוארכו על-ידי הוועדה למינוי דיינים. זאת ההזדמנות לעמוד על תפקידו של מנהל בתי הדין ועל חשיבותו. מנהל בתי הדין עומד בראש יחידת סמך ממשלתית וסמכויותיו הן כמנכ"ל העומד בראש משרד ממשלתי. הוא אחראי על המערכת המנהלתית ועל תפקודה, בין היתר בכל הנוגע לקבלת עובדים, קידומם, הכשרתם, עריכת השתלמויות מקצועיות ומתן כלים מקצועיים למילוי תפקידם. הוא אחראי גם על בניית סביבת עבודה ראויה, כגון מערכת מחשוב מתקדמת, טיפול במבני בתי הדין, מענה לוגיסטי ועוד. תקציבו של המנכ"ל עומד על כ-150 מיליון שקלים בשנה. המנכ"ל אחראי על בניית תוכנית התקציב מול אגף התקציבים באוצר, ועל הוצאתו בהתאם לכללי המינהל התקין. המנכ"ל אחראי בפני שר המשפטים על קיומם של סדרי עבודה תקינים של דייני בתי הדין. כפועל יוצא מכך הוא דואג למעקב אחר התנהלותם, ולמשל מוודא שלא יאחרו או יצאו לפני הזמן ושלא ייעדרו ללא אישור. אמנם, אין למנכ"ל סמכויות בעניין זה - הוא אינו יכול להעמיד דיין לדין משמעתי או לנכות משכרו בגין היעדרויותיו - אך הוא יכול להתריע על כך בפני נשיא בית הדין הגדול (אחד הרבנים הראשיים) או בפני שר המשפטים. במקרים קיצוניים הוא יכול להגיש תלונה לנציב תלונות הציבור על השופטים והדיינים (כיום השופט בדימוס אליעזר גולדברג). המנכ"ל מייצג את מערכת בתי הדין בוועדות הכנסת, בקרב השרים ומול כלי התקשורת. הוא מוזמן באופן תדיר לפורומים שונים, ובפניהם הוא מציג את עמדת בתי הדין בנושאים שונים. מדי פעם נדרש המנכ"ל להסביר פסק דין שניתן, או לענות לטענות המועלות כנגד בתי הדין. למרות שהמנהל אינו הדובר, הוא הדמות הבכירה המייצגת את בתי הדין כלפי הציבור, בעיקר משום שהדיינים, כמו גם השופטים, אינם מופיעים בכלי התקשורת או בפורומים שבהם יש להתעמת מול גופים אחרים. מעבר לכך, כל מנהל יוצק תוכן אישי לתפקידו. לדוגמה, הטיפול בענייני העגונות ומסורבות הגט כולל קשר עם חברות חקירה פרטיות המועסקות על-ידי הנהלת בתי הדין לצורך איתור בעלים נעלמים, ואפילו נסיעה לחו"ל לשם שכנוע הבעלים הנמלטים ליתן גט לנשותיהם ויצירת קשר עם גורמים בחו"ל לצורך הפעלת מנופים על בעלים מעגנים. נושא זה טופל על-ידי באופן אישי, במלוא הצניעות אומר כי הכרתי באופן אישי כל אישה עגונה. נושא נוסף הוא יוזמות חקיקה שונות לתועלתם של בתי הדין והמתדיינים. תהליך החקיקה אינו פשוט: יש לשכנע את מחלקת החקיקה במשרד המשפטים בנחיצותו של החוק. לצערי הרב נתקלנו בהתנגדויות רבות ליוזמות שלנו, גם כשהחוק המוצע נועד להקל על הנשים. בהמשך יש להביא את החוק לאישור ועדת השרים לחקיקה ולשלוש קריאות בכנסת. אפילו את חוק הסנקציות (המאפשר הטלת סנקציות נגד סרבני גט, כגון שלילת רישיון נהיגה,הפיכה ללקוח מוגבל בבנק ועוד), החיוני כל כך לסיומם של תיקים קשים, העברנו בקושי רב. הנה כי כן, למרות שמנהל בתי הדין אינו עוסק בפסיקה השפעתו רבה מאוד על הדרך שבה פועלת מערכת בתי הדין. הנורמות שהוא מנחיל לדיינים ולעובדים משפיעות על המערכת. הוא יכול להטמיע בהם תודעת שירות, יעילות, אמינות ומקצועיות, והכרה שהם משרתי הציבור ולא אדוניו ח"ו. הוא מחויב לשיפור מתמיד של סביבת העבודה ולמתן מענה לכל פנייה, גם בשעות שאינן שעות. הוא נבחן בהקפדה על סדרי בתי הדין ועל המוכנות להתעמת עם הדיינים והעובדים לשם שמירת סדרים אלו. הוא מחויב לשקיפות ולאי הסתרה של מקרים בעייתיים, ונדרש לאומץ להודות בכישלונות ולהפיק מהם לקחים. הערכים הללו הם קריאת הכיוון של המנכ"ל למערכת כולה. מי יהיה המנהל הבא? שאלה זו מטרידה מאוד את מערכת בתי הדין עצמה, את הדיינים והעובדים, את עורכי הדין ואת הטוענים הרבניים ואת המתדיינים עצמם. על-פי חוק הדיינים, מנהל בתי הדין יכול להיות דיין או בעל כשירות להיבחר כרב עיר. דיין כמשמעו בחוק הדיינים הינו מי שנבחר כדיין בפועל על-ידי הוועדה למינוי דיינים. אם המועמד הוא דיין, אזי המנהל יכול להיבחר על-ידי שר המשפטים ונשיא בית הדין הגדול. במקרה זה אין צורך בהסכמת הוועדה למינוי דיינים. אם המועמד הוא בעל כשירות להיבחר כרב עיר, יש צורך בהסכמה ראשונית של שר המשפטים ונשיא בית הדין הגדול ובאישור הוועדה למינוי דיינים. בישיבת הוועדה למינוי דיינים בר"ח תמוז תש"ע (11.6.10), שבה הוחלט על סיום כהונתי, הודיע שר המשפטים כי בכל מקרה יביא לאישור הוועדה את מינויו של המנהל הבא, גם אם יהיה מדובר בדיין. סיום כהונתי נקבע לר"ח אלול תש"ע (11.8.10), וההנחה הייתה שעד אז ייבחר מנהל חדש. ביקשתי להישאר כמנהל עד שייבחר מנהל חדש, כדי שאוכל לבצע עמו חפיפה ראויה לאור מורכבותו של התפקיד. לצערי, יו"ר הוועדה ועמו חברי הוועדה נהגו בחוסר אחריות מוחלט. הם התעלמו מהצורך של המערכת הגדולה והמורכבת במנהל קבוע, ולא תלו את סיום כהונתי בכניסתו של מנהל חדש. ארבעה ימים לאחר שעזבתי החליטה הוועדה למנות את הרה"ג שלמה דיכובסקי שליט"א למינוי זמני של שלושה חודשים. במקביל, הוקמה ועדת איתור שקראה לציבור להציע מועמדים לתפקיד המנהל. הוצעו 32 מועמדים, ביניהם שתי נשים. ועדת האיתור המליצה על חמישה מתוכם: שלושה דיינים מכהנים - הרב דוד מלכא מבית הדין בפתח תקוה, הרב בנימין אטיאס מבית הדין בתל אביב, הרב ציון לוז מבית הדין בבאר שבע - ושני מועמדים שאינם דיינים אך בעלי כושר לדיינות: הרב רפאל פרנק שהיה ראש לשכתו של הרה"ג לאו שליט"א והרב משה בארי מנכ"ל צהר. בינתיים הודיע הרב לוז על פרישתו מהמרוץ. כבר בשלבים הראשונים לחיפוש אחר מועמד מתאים, קבעו שר המשפטים ונשיא ביה"ד הגדול שהמנכ"ל הבא יהיה דיין מכהן, כך שבפועל יש שני מועמדים - הרב אטיאס והרב מלכא. הרב אטיאס, שהוא גם אחיו של שר השיכון אריאל אטיאס, נתמך כמובן על-ידי תנועת שס ועל-ידי הרה"ג עובדיה יוסף שליט"א. בעיתונות החרדית פורסם שהרב עמאר שליט"א והשר נאמן הוזמנו אל הגר"ע יוסף כדי לשכנע את שר המשפטים לתמוך בבחירתו של הרב אטיאס, אולם בשלב זה השר אינו מסכים למינויו, כנראה מחשש לביקורת ציבורית על מינוי פוליטי. הרב עמאר אינו מסכים למינויו של מישהו אחר, ובתי הדין נותרו בינתיים ללא מנהל קבוע. ימים יגידו כיצד תיפתר מחלוקת זו וכמה זמן יחלוף עד למינוי מנהל קבוע לבתי הדין הרבניים.