רוב היהודים בישראל הם ימניים מובהקים. אווירה של מיליטריזם ועליונות כלפי האחר - החלש, הערבי, המהגר - נושפת בעורפו של הרוב היהודי, מחלישה את השמאל ומשאירה את הדמוקרטיה ללא עורף. שמאל ישראלי קטן פירושו שנושאי זכויות האזרח ודמוקרטיה ושוויון - חלשים גם הם.
סוגי שפעת שונים תוקפים את הארץ, בתי החולים בתפוסה של 200%, וזה מדאיג. אך לרוב מצליחים הרופאים והאחיות להתגבר על הווירוס. קשה יותר להבין מהיכן מגיע הווירוס של המקארתיזם והגזענות בארץ, ואיך הוא מתנחל דווקא בקרב הפוליטיקאים. בכל חברה יש זרמים גזעניים, אך בדמוקרטיה אמיתית המערכת הפוליטית אמורה לתעל ולחסום את הזרמים האלה מפגיעה ביסודות הדמוקרטיים. העורף של הדמוקרטיה הנאורה המערבית הוא לא רק במפלגות השמאל או במגזר השלישי ובמערכת המשפטית. העורף של דמוקרטיה אמיתית חייב להיות מושרש בכל אדם, ולא חשוב מאיזו מפלגה הוא ומאיזו קבוצה אתנית. הדמוקרטיה היא אידיאולוגיה משותפת וחוצה מפלגות. זה, בנוסף לחלוקה צודקת של משאבים, מבססים את העורף האמיתי של דמוקרטיה.
התקשורת מציגה בעשור האחרון את השמאל כעולם הולך ונעלם.
השמאל הישראלי לא נעלם - הוא לא היה קיים. גבולות הקולקטיב בחברה הישראלית כללו תמיד את השמאל הישראלי. השמאל היה שותף בשרטוט הגבולות, תחת עיקרון הממלכתיות. לאחר המהפך, פירוק מדינת המפלגה האחת ותחנת השידור האחת, ופירוק מדינת הרווחה - מתנהלת מדינת ישראל לפי שלושה עקרונות, שרוב הישראלים מאמינים בהם בעיוורון, והם מטשטשים את ההבדלים בין המגזרים או המפלגות:
גם התקשורת הישראלית פועלת לפי שלושת העקרונות האלה. כך נוצר מצב שבשני העשירונים האחרונים, רק תוכניות/פרויקטים/חוקים/תנועות שנעים בחלל של שלושת העקרונות - הם אפשריים, לגיטימיים ובעלי זכות-חיים.
מדינת תל אביב מכילה את שלושת העקרונות האלה, ולכן ניתן לומר כי האוכלוסייה במרכז היא בעלת הזכות לחיים והזכות לאיכות החיים. לעומתה, מדינות שכנות - כמו הנגב והבדואים בדרום, או רצועת עזה, או הגדה המערבית עם המתנחלים, או הגליל ובירתו נצרת - נמצאות במצב של הזכות לחיים ללא איכות, ועל תושביהן להסתפק מראש בזכות לחיים בלבד.
גם תקציב המדינה מתחלק לפי שלושת העקרונות הנ"ל. לכן, החלוקה היא לא דמוקרטית. העורף של הדמוקרטיה מתבטא בחלוקה הצודקת של המשאבים. מתברר שבישראל 8 מיליונרים מחזיקים ב-50% מהנכסים של המדינה, ו-20 משפחות מתחלקות ב-70% מהאשראי שבמשק. למזלנו הרע, הפקדנו גם את התקשורת בידי בעלי ההון, ולכן גם כאשר היא מעלה נושאים לסדר היום, היא פועלת לפי שלושת העקרונות הנ"ל. על כן, התקשורת לא שומרת על הדמוקרטיה, וסדר יומה קבוע מראש. גם מערכת המשפט, הרשות המבצעת ואמצעי האכיפה - מפקירים חלקים מהמגזרים ומשגיחים על חלקים אחרים. כך העורף של הדמוקרטיה נחלש יותר, ווירוסים שונים וקטלניים של גזענות ולאומניות קיצונית מגיעים לכל חלקה בישראל, כולל לכנסת.
בשל המציאות הזו, אורח-החיים בישראל לא מאפשר חיים דמוקרטיים אמיתיים. הכרעות של הרוב אינן בהכרח מבטאות דמוקרטיה, כאשר התוצאה ידועה מראש. קשה להצביע על הבדלים בין המפלגות. פירוק מפלגת העבודה היום ופילוג הליכוד בזמנו, מוכיחים שלא קיימים הבדלים משמעותיים בגישות ובאידיאולוגיות.
החלוקה היא מי נראה טוב יותר בציר של המדינה היהודית-ביטחונית-קפיטליסטית. לכן, השמאל לא נעלם ולא יכול לגדול. הוא יהיה תמיד שקט.
