אלברט איינשטיין הגדיר פעם "משוגע" כאחד שחוזר על אותו תהליך פעם אחר פעם ותמיד חושב שהתוצאה הבאה תהיה שונה. ובכן, לאור אותה הגדרה, מעניין לדעת מה היה חושב אינשטיין על אנשי השמאל הישראלי. עקב הסכמי אוסלו נסוגנו - בהסכם - משטחים רחבים של יהודה ושומרון, והעברנו לערביי יש"ע את עריהם, לשליטתם. מה קיבלנו בתמורה? - מלחמה המתמשכת שבע עשרה שנה, שבה נרצחו יותר מאלף חמש מאות יהודים, ועשרות אלפים הפכו לנכים.
אח"כ החלטנו לחזור על אותו מעשה - בנסיגה מלבנון, סליחה בבריחה מלבנון. והפעם ללא הסכם. ומה קיבלנו בתמורה? - הקמתה של שלוחה אירנית על גבול הצפון, המסוגלת לפגוע בכל מקום בארץ. האם למדנו את הלקח אחרי האסון השני? - מה פתאום!. בשנת 2005, מסיבות של שחיתות אישית, החליט ראש הממשלה לברוח מעזה ולהרוס כל בית יהודי בגוש קטיף. מיד אח"כ נכנסה לאותו אזור מרוקן ממשלת חמאסטן והחלה להפגיז את דרום הארץ, משדרות ועד אשקלון, מנתיבות ועד לבאר שבע, כך שהיום פאתי תל אביב נמצאים בטווח של טילי חמאסטן.
יש לשים לב שאין שום הבדל במבחן התוצאה אם הנסיגה נעשית בלי הסכם או בליווי הסכם. והסיבה לכך היא שהמוסלמים, על-פי הלכת דתם, זכאים לשקר ולהפר הסכמים עם כל מי שעומד בדרכם לכיבוש העולם - כאשר התנאים בשלים לכך.
האם למדנו, סוף סוף, את הלקח שנסיגות מובילות למלחמות? אין סיכוי!, הרי היום, השמאל, שלא מוכן ללמוד שום דבר מן העבר להוט עוד יותר מאשר בעבר למסור לפלשתינים ביהודה ושומרון את כל אותו חבל ארץ שמהווה לב ליבה של ארצנו. הוא מוכן לכך בלי שום חשש שמא אותה תוצאה תבוא עלינו, קרי שהחמאס ישתלט על יהודה ושומרון ויפגיז את מדינת שינקין עצמה.
עד כה ניתחנו את שיגעונו של השמאל הציוני על השלום עד כדי איבוד הרציונל שבשכלו. כוונתו טובה, הוא "רק" אינו מבחין שהדרך לגיהינום ולאבדון המדינה סלולה בכוונות טובות. ברם, לא כך המצב בשמאל הקיצוני, האנטי-ציוני, המזדהה עם אויביי מדינת ישראל והשואף לחיסולו של הבית היהודי. אינשטיין לא הכיר בני אדם כאלה. הם אינם משוגעים כלל וכלל. הם רשעים, נטו! מטרתם הינה הכפשת מדינת ישראל, הפיכתה למצורעת בין אומות העולם, כך שהיא תעלם ובמקומה תקום מדינת כל אזרחיה.
זו הסיבה שהם בעד הצפת המדינה בסודנים. וזו הסיבה שהם מזינים את שונאינו בשמותיהם של קציני צה"ל שפעלו "בעופרת יצוקה", וזו הסיבה שהם תומכים בכל יוזמה שתחליש את כח הרצון של העם להילחם עבור מולדתו. אנשים מסוג זה אינשטיין לא הכיר, אלה ששנאת אחיהם בוערת בנפשם.
כדי לקדם את מטרותיהם, החליטו שני פלגי השמאל להשתמש בכלי "הדמוגרפוביה" - הפחדת העם שאם לא נצא מיו"ש נאבד את הרוב היהודי. כמובן, הראיות שבימי הרצל היינו רק שמונה אחוז מן האוכלוסיה ושב-1943 היינו רק 33% מן האוכלוסיה אינן מדברות אל אלו קטני האמונה וגדולי הלהט לחסל את הרעיון הציוני. ברשעותם הם "קונים" את נתוני הרשות הפלשתינאצית שמנפחת דרך קבע את מספר ערבי יו"ש מ-1.6 מיליון ל-2.5 מיליון. (ותודה ליורם אטינגר, קונסול לשעבר בארה"ב על חשיפת השקרים של הרשות הפלשתינאצית.)
במצב הקיים מה על אוהבי העם והארץ לעשות? ראשית, יש להאיר את פניו של הרוב הציוני מכוונותיו הזדוניות של שני פלגי השמאל - הציוני והקיצוני. מעבר לזה, על כל מנהיגי העם הציונים להתכנס ולהוציא תוכנית מיידית אלטרנטיבית לזו של שני פלגי השמאל. עיקריה, לעניות לדעתי, צריכים להיות:
(1) ירדן היא המדינה הפלשתינית
(2) תושבי יו"ש הערבים ייהנו מאוטונומיה מקומית, ברם, יממשו את זכותם הלאומית להצביע אך ורק בירדן
(3) מדינת ישראל תעודד את הגירתם של תושבי יו"ש הערבים על-ידי הקמת "קרן שלום" שתעניק סכום נכבד לכל תושב ערבי שיעתיק את מקום מגוריו מחוץ לישראל
(4) התוכנית תגובה בקמפיין אגרסיבי בקרב העם כדי להוכיחו שלטווח הארוך זו התוכנית הריאלית היחידה שמסוגלת להביא שקט יחסי לאזורנו. על שלום אין מה לדבר כי שלום אינו מושג שבו דוגלים המוסלמים.