|
ניתן להסתכל על מעמד הסנה כמעמד בו מתגלה אלוהים למשה ומטיל עליו את השליחות להושיע את עם ישראל מעבדותו במצרים. אני מציע הסתכלות אחרת - הסנה הבוער ש"איננו אֻכָּל" הוא בעצם הלהט הפנימי של משה שמחליט שהגיע זמנו לצאת מן האדישות הציבורית שלו ולפעול לשחרור עמו מעבדות. זוהי אש שבערה בתוך תוכו זמן רב עד שהבשילה. האש הזו משמשת מנוע טורבו לכל פעילותו הציבורית. היא נותנת לו את האומץ, הנחישות והעוצמה להנהיג למרות הקשיים הרבים הכרוכים בכך.
פרופסור יחזקאל דרור בספרו "איגרת למנהיג יהודי-ציוני-ישראלי" מייעץ לגבי אופן פעולתו של מנהיג ישראלי-ציוני. אחת מעצותיו הראשונות למנהיג היא כי הרצון להנהיג ולהוביל את העם צריך להיות כמו אש בעצמותיו. צריך שיהיה בו להט אמיתי להגיע למנהיגות כדי לשרת את העם ואסור שרצון זה ינבע מאינטרסים זרים-אישיים או אחרים כלשהם.
|
|
המנהיג היהודי צריך להיות קוסם
|
|
|
במעמד הסנה מביע משה חשש שהעם לא יאמין לו ולשליחותו. בעקבות זאת אלוהים נותן בידו שלושה קסמים כדי להוכיח לעם את אמינותו - המטה שבידי משה הופך לנחש, ידו הופכת למצורעת, מי הנילוס הופכים לדם. הקסמים הללו אכן גורמים לזקני העם להשתכנע ששליחותו של משה אמיתית: וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה; וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת, לְעֵינֵי הָעָם. וַיַּאֲמֵן, הָעָם; וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד יְהוָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם, וַיִּקְּדוּ, וַיִּשְׁתַּחֲווּ".
אכן, עם הבעיות הקשות שהעם שלנו מתמודד איתן לאורך כל השנים, הוא זקוק למנהיגים שהם קוסמים שמסוגלים לרבע את המעגל - לשמור על קואליציות, לגשר על פערים אידיאולוגיים, להתמודד עם אויבים, עם טרור וגם עם זירה בינלאומית עוינת ובעייתית ועוד ועוד.
האם המנהיגים שלנו כיום הם קוסמים מאחזי-עיניים או מנהיגים שגם יודעים לקבל החלטות קשות? כל אחד שיחליט לעצמו. חישבו על זה...
|
|
בשלב האחרון של מעמד הסנה משה חושש לצאת למשימה הקשה ומבקש להטיל אותה על מישהו אחר ואומר: "בִּי אֲדֹנָי; שְׁלַח נָא, בְּיַד תִּשְׁלָח". אלוהים מבין כי משה זקוק לדובר שייחצן אותו כלפי עם ישראל וכלפי המצרים, ולכן הוא מבקש ממנו למנות את אהרון אחיו כדובר מטעמו: "וְדִבֶּר הוּא לְךָ, אֶל הָעָם; וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה, וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים".
שימו לב שהדובר צריך להיות איש מקורב ואמין למנהיג (במקרה הזה - אחיו הבכור). בנוסף, חלוקת התפקידים היא ברורה. הדובר אינו בא להחליף את המנהיג - הוא רק משמש לו לפה. בפועל, המנהיג הוא ה"אלוהים" - הוא המחליט והקובע, ואילו הדובר רק עוטף את הדברים באריזה ומציג אותם כלפי חוץ. האם במקומותינו לא מתהפכות היוצרות לפעמים, והדוברות או יחסי הציבור נעשים העיקר?
|
|
במעמד הסנה משה אינו מקבל את השליחות באופן אוטומטי. הוא מערים קשיים, מתווכח על התאמתו לתפקיד עם אלוהים ומביע ספקות בדבר יכולתו האישית לבצע את המשימה: "וַיַּעַן מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר, וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי, וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי" או: "בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ: כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי".
מנהיג אומנם צריך להפגין ביטחון עצמי כלפי העם, אולם הספק לגבי נכונות דרכו צריך לעמוד לנגד עיניו תמיד. ללא הספק הזה, החלטותיו עשויות להיות שגויות והרות-אסון. הספק מחייב את המנהיג להתייעץ, לברר וללמוד את הנושא בו הוא מקבל החלטות ולא "לשלוף מהמותן". גם לאחר קבלת החלטה, הספק צריך להמשיך ללוות אותו בדבר נכונות ההחלטה והצורך לשנותה. זה הבסיס למנהיגות נכונה. ביטחון עצמי מופרז כבר גרם לאסונות רבים בהיסטוריה.
|
|
על-פי חישובים שונים, הרי שבעת מעמד הסנה משה הוא בן שבעים שנים. זהו בהחלט גיל של אדם בוגר עם ניסיון חיים שכבר עבר משהו בחיים שלו. אדם המבקש להיות בעמדה של הנהגה לאומית חייב להיות עם ניסיון חיים עשיר. צעיר וחסר ניסיון-חיים אינו מתאים בהכרח לעמדת המנהיג, במיוחד כאשר מדובר בהנהגה בתקופות קשות (ומתי אנחנו לא נמצאים בתקופות כאלה?).
|
|
נתחיל אולי בשמו של משה. השם הזה ניתן לו על-ידי בת פרעה שמוציאה אותו מן היאור ואומרת: "כי מן המים משיתיהו". לכאורה שמו הנכון צריך להיות נימשה בלשון עבר, או משוי ולא משה בלשון הווה. השם משה בזמן הווה מתאר אדם שנמצא במצב מתמיד של משייה, של חילוץ מצרה, של משיכה כלפי מעלה ושל הובלה והנהגה מתמידים ומתמשכים מבלי להתעייף או להתייאש. למעשה, אפשר להשוות את השם משה לסיזיפוס, שנדרש להעלות סלע אל ראש ההר שוב ושוב. וזה אכן מאפיין את דמותו ומהותו של משה כמנהיג, מהרגע שבו קיבל על עצמו את השליחות הקשה ועד להגעה לפאתי הארץ המובטחת.
את הנכונות לבצע שליחות ציבורית ולהוביל עם יש לקחת בחרדת קודש. זוהי אינה משימה קלה ופשוטה כלל ועיקר והיא מחייבת התייחסות בהתאם. ואכן בפתיח של סיפור הסנה נאמר למשה: "אַל-תִּקְרַב הֲלֹם; שַׁל-נְעָלֶיךָ, מֵעַל רַגְלֶיךָ--כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו, אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא".
|
|
