אחרי עשרות ביקורים בגדה - בהפגנות, בסיורים ובמפגשים, שהיתי אתמול ושלשום (25-26.1) יומיים רצופים בגדה, בכינוס של "פורום ארגוני השלום" ביריחו. השתתפתי בעשרות מפגשים ישראלים-פלסטיניים. בשל הקושי הרב לקבל אישורי כניסה לעמיתים פלסטיניים לישראל, הרחקנו בעבר לירדן, לאיטליה ולטורקיה, ופעמים רבות סיימנו מתוסכלים. הפעם, ביריחו - כמו הורינו שהיו עדים-משתתפים להולדתה של מדינת ישראל - הרגשתי כעד-משתתף לחבלי הלידה של השלום ושל מדינת פלסטין. הכינוס היה של "פורום ארגוני השלום". הפורום הוקם לפני חמש שנים תחת המטרייה הישראלית של "מרכז פרס לשלום" - בידיהם החכמות והחרוצות של ד"ר רון פונדק ויעל פתיר - ותחת המטרייה הפלסטינית של "פנורמה", בתחילה בהנהגתו של מי שעבר לכהן כשר החוץ הפלסטיני, ריאד מלכי, ואחר-כך בהנהגתו של סמעאן חורי, מנכ"ל "הפורום לשלום ולדמוקרטיה", וניסרין אבו-זיאד. הפורום מאגד ראשי מאה ארגוני שלום ישראלים ופלסטינים! בכינוס, במלון אינטרקונטיננטל, השתתפו הפעם מאתיים איש. ו- (שימו לב חברי הכנסת בן-ארי, קירשנבאום, דנון ונתניהו) המימון לפורום ולכינוס הגיע מהאיחוד האירופי. רבגוניות המשתתפים וארגוניהם היא חלק מהסיפור, ולכן אפרט קצת (רושמים, חוקרים פרלמנטריים?...), וסליחה שאי-אפשר להזכיר את כל 80 הישראלים, 70 הפלסטינים ו-50 הבינלאומיים. בין ראשי מחנה השלום הישראלי שהשתתפו: חגית עופרן - מרכזת מעקב התנחלויות של "שלום עכשיו"; ד"ר אהרון ברנע - "משפחות שכולות למען שלום"; ד"ר גרשון בסקין - מנכ"ל-משותף איפקר"י; מוסי רז - מנהל-משותף רדיו "כל השלום"; ג'מאל אל-קארנאווי ויהודית קורדה-רקנאטי - יו"רים-משותפים "עו"סים שלום"; ג'ודי לוץ - "יש דין"; ד"ר דניאל ארגו - "סולידריות שייח' ג'ראח"; יהודית אופנהיימר - מנכ"ל "עיר עמים"; אנה וידר - "עמק שווה"; ד"ר אלה שיינסקאיה - "המורשת שלנו" (עולים מחבר-העמים); ד"ר שרה אוסצקי-לזר - "מכון ון-ליר"; רותי עצמון - "חלונות"; עמוס דוידוביץ' - "מרכז יערי"; טל הריס - מנכ"ל "קול אחד"; הרב ד"ר רון קרוניש - מנכ"ל "המועצה הבין-דתית"; יזהר באר - מנכ"ל "קשב"; עו"ד חסן ג'וברין - "עדאללה"; גדי קני - מייסד-משותף "פצועים חוצי גבולות" ו"קרן אנשים לשלום"; הלל שנקר - עורך-משותף "פלסטין-ישראל"; השתתפו כנואמים גם רונית הד - מנכ"ל שתי"ל, הח"כית מ"קדימה" אורית זוארץ והח"כ מ"העבודה" אבישי ברוורמן. אני השתתפתי כמרכז "המועצה ליוזמות שלום", עם חברי מהמל"ש פרופ' דני יעקבסון, וכעורך מגזין "על צד שמאל" - ולכן אני גם נציגכם, הקוראים, ומגיע לכם דו"ח. בין ראשי ארגוני השלום הפלסטיניים (כן, יש עשרות כאלה!) שהשתתפו: זיאד אבו-זיאד - עורך-משותף "פלסטין-ישראל" (ושר לשעבר בממשלת הרשות הפלסטינית); האנא סניורה- מנכ"ל-משותף איפקר"י ויו"ר הוועד המנהל של "כל השלום"; מאייסה בראנסי-סניורה - מנהלת-משותפת "כל השלום"; עלי אבו-עוואד - "פורום המשפחות השכולות למען שלום ושוויון"; נידאל פוקאהה - מנכ"ל "הקואליציה הפלסטינית לשלום" ("יוזמת ז'נבה"); ראאד חדר - "לוחמים לשלום"; סאוסאן סמרה - "זרעים לשלום"; מוחמד ג'ודה - "מרכז חיוואר לשלום"; חוסאם אל-מגרארי - "איגוד הצעירים הפלסטיניים לשיתוף לשלום"; טאלב אל-חריתי - "החברה הפלסטינית לשלום"; חאלד אבו-כף - "אגודת אל-קודס לדמוקרטיה ולדיאלוג"; מוסה אבו-מריה - "מרכז לחירות ולצדק"; מוחמד אל-פאקווה - "דמן לשלום אזרחי"; ד"ר עומר אל-אלול - "אל-טאריק" (הדרך); עיסא אבו עירם - "מרכז ערבי לתרבות ומידע"; פאטמה פארון - מנכ"ל "אגודת שורוק לנשים"; אדיב סלים - "מרכז בינלאומי לשלום ולשותפות"; אילנה מיעלם - מייסדת-משותפת אקו-מי. בין המשתתפים הבינלאומיים: נציגים ממשרדי האו"ם, מהאיחוד האירופי, מ-USAID, מהקוויקרים, מהבנק העולמי ומקרן פרידריך-אברט; דיפלומטים מעשר מדינות, ביניהן רוסיה, איטליה, פולין ודרום-אפריקה; וכתבים רבים. הכרה בעצמאות פלסטין - אינטרס ישראלי לצורך היתר כניסה צה"לי ליריחו (שטח A), התבקשנו - הישראלים - לחתום על טופס לקיחת אחריות אישית לסיכונים. בכניסה ליריחו מוצב מחסום פלסטיני, ומשם ואילך התלוו אלינו להגנה, במשך כל היומיים, שוטרים פלסטיניים, במדים ובנשק. לאחר ברכות של מושל יריחו, מר מאג'ד פיתיאני, נפתח הכינוס בהכרזה הישראלית שהוכנה מראש, מפי ד"ר רון פונדק:

• "הנהגת פורום ארגוני השלום הישראלים מכריזה היום על הכרה במדינה פלסטינית עצמאית על בסיס גבולות 67' לצד מדינת ישראל וירושלים כבירת שתי המדינות, וקוראת לממשלת ישראל לאמץ גישה זו... הכרה בעצמאות פלסטין היא אינטרס ישראלי למען סיום הסכסוך... נציגי הארגונים הישראלים מדגישים את הצורך הדחוף בהצלת פתרון שתי המדינות וחידוש מיידי של המשא ומתן עד השלמתו".

הנציגים הפלסטינים בירכו אותנו על ההכרה, והביעו תמיכה מתמשכת בהנהגת הרשות הפלסטינית "בחיפושיה אחר שלום צודק ובר-קיימא עם ישראל וסיום הכיבוש והסכסוך" (ולי הייתה נחת מיוחדת - ב"מועצה ליוזמות שלום" הכרנו לפני חודש במדינה הפלסטינית, כמפורט במאמרי כאן "מכירים במדינה פלסטינית לצד ישראל - גם ישראלים פטריוטים", 3.1.11). מדינת כל אזרחיה - לא ולא! הדיונים היו מרתקים. את דברי המשתתפים הפלסטינים אתמצת בדברי זיאד אבו-זיאד: "אנחנו מתנגדים ל'מדינת כל אזרחיה', כמתכון לחיכוכים תמידיים. אבל אם יימשכו ההתנחלויות והתקיעות בשיחות השלום - לא יישאר מקום למדינה פלסטינית, ונצטרך לחשוב מחדש". ההדלפות האחרונות מהמו"מ הישראלי-פלסטיני הוכיחו שוב לנו, הנציגים הישראלים, ש"יש פרטנר" פלסטיני, ועל ממשלת ישראל להוכיח שגם היא פרטנר. למשתתפים הפלסטינים ההדלפות גרמו למבוכה, לביטול השתתפותם של ראש ממשלת הרשות סלאם פיאד ונביל שעת' - שר החוץ הקודם של הרשות, ולביטול הסיור שלנו לרמאללה. בערב בילינו יחדיו בצפייה בסרט Entangled (כרוכים...), ובשיחות סקרניות ישראליות-פלסטיניות. ביום השני סיירנו באזור יריחו והבקעה. החנק שגורמות ההתנחלויות הומחש בכפר עוג'ה, על 4,500 תושביו, שאדמותיו ומי המעיין שלו נגזלים בהתמדה על-ידי ההתנחלויות ייט"ב (יד יצחק טבנקין...) על תושביה העולים מחבר העמים - 120... באמצע הסיור שמעתי ששוחרר מהכלא יונה אברשומי, רוצחו של אמיל גרינצווייג. בעוונותי ארגנתי - ב-10.2.1983 - את ההפגנה שבה נרצח חברי אמיל, ושמונה מחברינו נפצעו. על רקע המתקפה המתמדת השנה על הדמוקרטיה ועל ארגוני השמאל, ושבועיים לפני יום השנה ה-28 לרצח, ודווקא עם עמיתים פלסטיניים סביבי, "התהפכה לי הבטן". אינני זוכר את המשך הסיור. עכשיו ישוחרר גם יגאל עמיר? בסיום הכינוס נפרדנו בהתרגשות - ובאופטימיות. גם עם רציחות פוליטיות (אצלנו ואצלם), גם עם מו"מ תקוע, גם עם ההתנחלויות, גם עם הנהגה ישראלית סרבנית והנהגה פלסטינית מפוצלת - אנחנו נתגבר. אנחנו עדים עכשיו לחבלי הלידה של השלום ושל המדינה הפלסטינית - ארוכים, כואבים, אבל הלידה בוא תבוא. "אל תגידו 'יום יבוא' - הביאו את היום!".