המורה מזיכרון יעקב נרצחה לפני כשנה ורק עתה פוענח הרצח. הרצח בוצע ללא אבחנה בין יהודי ליהודי, ובלבד שיהיה יהודי כשר לרצח על-רקע לאומני. המשימה של הרוצחים במקרה זה הייתה קלה, שכן המנוחה שיחקה לידיהם ברוב תמימותה וחברה לכל מקום ואתר שבשליטת אויביה - ללא סייג, מתוך תחושה של שלימות למען השלום ולמען דו קיום בהם האמינה בתום ליבה, אותו הלב שסכין רוצחיה חדרה אליו ברשעות.
מדובר ברצח מתוך תמימות.
לא תמימותם של הרוצחים - אלא תמימותה של הנרצחת.
לא תמימות במובן של שלמות - אלא תמימות במובן של נאיביות, טיפשות במידת מה, חוסר זהירות וחוסר אבחנה.
המאמין בדו קיום צריך לשים דגש על המילה קיום, דבר שלא קורה לרבים מפלגי השמאל הקיצוני בישראל, והלקח טרם נלמד.
אין דו קיום ללא קיום. חד קיום אינו דו קיום.
דו קיום כרוך בהדדיות, לאמור, חופש תנועה בבטחה של כל יהודי בכל ישוב ערבי במדינת ישראל, כפי שיש חופש כזה בכיוון ההפוך.
הרצח הזה - שבשלב הנוכחי הוא בגדר כתב אישום בלבד, בטרם פסק דין - לא היה נגרם ללא התמימות, שלמרבה הצער אין לה כיסוי.
