רמטכ"ל של שלום ומצביא של מלחמה האלוף יואב גלנט הוא קצין מצטיין של עם ישראל, מטובי הלוחמים שקמו לנו, מפקד נערץ וגנרל של מלחמות, לא גנרל של שלום. גנרל של מלחמה הוא גנרל המנהיג את הצבא בימי קרבות ומלחמות, וגנרל של שלום הוא גנרל ששומר על המשמעת הצבאית בימי 'אין תנועת אויב מאיימת'. גלנט נבחר כמפקד שאמור להכין את הצבא למלחמה הבאה, למרות שלא ודאי שהוא האדם הנכון ביותר, היות שמלחמת העתיד תהיה יותר מלחמת מכשירים ואלקטרוניקה, ל"א ונל"א, לאזורים מרוחקים, ומלחמה מערכתית באזורים קרובים. גלנט אומן בלוחמה זעירה ובמבצעים ייחודיים, הפעלת צבא בקנה מידה רחב זוהי פעולה גדולה יותר המחייבת סוג אחר של מצביא. בארסנל של ישראל נמצאים מספיק מוחות, שפרשו טרם עת, שיכולים לייעץ ולעזור בזמן מלחמה כוללת, כך היה וכך יהיה. לגלנט יהיו עשרות קצינים ברמה גבוהה שיסייעו לו בתפקיד, רובם יגיעו מכוחות המילואים, הנחשבים ליותר אינטליגנטים¹. יושרה היא תכונה נדרשת מרמטכ"ל גנרל חייב להיות ישר לפקודיו וערמומי לאויביו². הספר הנלמד בבתי ספר לפיקוד בכיר בצבאות אמיתיים בעולם, מלמד כי על הגנרל לנהוג ביושרה כלפי פנים, ובתחבולה כלפי חוץ, על-פי אמות-מידה אלו, גנב מוכשר הוא לא בהכרח גם גנרל מוכשר. ניסיונו של גלנט גלנט היה יועצו הצבאי של ראש הממשלה אריאל שרון. משרת מזכיר היא משרה מעין פוליטית ובה נחשפים לקורה במדינה ממבט על. אריק שרון גדל במושב, היה שר החקלאות וגם אלוף ועוד שלל תפקידים. שרון היה פיקח ומורה דרך מעולה, ומי מתאים יותר מאריק להיות פטרון טוב יותר לגנרל נאיבי ב"שדה הקרב" של החיים ללא גלימה³. גלנט בחר במושב עמיקם, ולא בכדי. הקודים בהם נוהגים הבכירים לאה שטיינמץ, מנהלת במינהל מקרקעי ישראל, כתבה מכתב אישי למשפחת גלנט, ובו התבטאה כי הקרקע אינה שייכת למושב, היא שייכת למדינת ישראל, כלומר לעם ישראל, קרי לכל מי שקורא שורות אלו. היא גם ציינה כי את השטח היא מעבירה למשפחת גלנט, ורק אחר-כך תדאג להעביר את השטח למושב, על-מנת להפוך את ההליך כולו להליך חוקי. עוד היא הוסיפה כי היא עושה זאת "לפנים משורת הדין". אנשים שבאו במגע עם המינהל יודעים היטב כי "מאכערים" ולוביסטים הם ה"מסדירים" שם עניינים וכי אפילו עורכי דין, ללא פרוטקציה, "אוכלים שם מרורים". בדבריה של שטיינמץ נרמז כי היא זאת שקיבלה את ההחלטה, של "לפנים משורת הדין", והיא גם זו שתהיה זכאית לטובות הנאה ממשפחת גלנט בעבור הסידור הנ"ל, היא ולא אחרים. לדוגמה: סידור ג'וב נוח לקרוב משפחה שלה, שמתגייס לסדיר/קבע/מילואים, ואי-שליחתו, לדוגמה, ליחידה קרבית בה יסכן את חייו, אלא עדיף ליחידה בה "יסדר את חייו", קרי ג'וב הולם עם קורסים על-חשבון הצבא שיהוו לו מינוף לאזרחות. לדוגמה: ביחידת דובר צה"ל, בלהקה צבאית, במודיעין, בחיל האוויר או אף תפקיד בלשכת אלוף בקריה. המבקר ישנם בלשכת המבקר עובדים ותיקים, שחלקם נמצאים שם בחסד ולא בזכות. ישנם גם במשרד המבקר בודקים ומבררים, שהגיעו למשרד שלא על-פי מכרז ו/או ועדת איתור. בשל כך חייב המבקר להיות זהיר בדבריו, שמא יתחילו לבדוק גם אותו. חיסיון מסמכים: בדוח שהעביר המבקר ליועץ המשפטי ישנם שבעה עמודי דוח גלויים ועוד 22 עמודים חסויים. הייתכן?! כמו פרשיית קצב, נדמה כי ישנם דברים שהמבקר רוצה שלא לחשוף. אי-חשיפה של מסמכים שאינם מהווים פגיעה בבטחון המדינה, מעלה ריח ששוב מגלים טפח ומסתירים טפחיים. המבקר יושב במדינת ישראל ומקיים יחסי רעות עם בית המשפט, היועמ"ש ושופטים בכירים ועליונים, וכל אמירה שלו יכולה לפגוע. לדוגמה, עליו להיזהר שלא לפגוע בוועדת טירקל, שמונתה על-ידי ממשלה עקרה. פגיעה בוועדה היא פגיעה בממשלה עצמה. מה גם שהוועדה הותאמה על-ידי הממשלה, כוועדה נוחה שבדיוק לא עושה את תפקידה נאמנה. המבקר טוען שגלנט לא שיקר. ונניח שהמבקר אומר אמת. יוצא מכך שאם גלנט לא שיקר ואולי גם לא גנב, אז מה הוא כן עשה?! אולי לא ועדת טירקל ולא המבקר ולא הממשלה ולא בג"צ ולא היועמ"ש הם אלה שצריכים לבדוק את כשרותו של גלנט, אולי צריך לפנות ל'אקדמיה ללשון' שתמצא לנו מונח למקרה של האלוף גלנט⁴. המבקר יעביר את ממצאיו ליועמ"ש לבדיקה - האם גלנט הכיר את הנהלים או שנהג בתום-לב? השיהוי אצל היועמ"ש גם הוא מסוכן, כיוון שבמשטר דמוקרטי, ברק, וילנאי וגלנט יכולים היו לתכנן הפיכה צבאית, לולא רב אלוף (ניצב) בשער, הרמטכ"ל גבי אשכנזי. הרחקת הפוליטיקה מהצבא במדינת ישראל הכל פוליטי, ובמיוחד הצבא. בארה"ב, הנשיא, שהוא נבחר העם, כמו גם חברי הקונגרס והסנאט, הוא ביחד עם הקונגרס בוחרים את הרמטכ"ל. בישראל נבחר הרמטכ"ל על-ידי שר הביטחון, שהוא אישיות פוליטית, והממשלה היא שמאשרת המינוי. במקרה של רא"ל גבי אשכנזי, אשכנזי פרש מצה"ל כסגן רמטכ"ל ומונה למנכ"ל של משרד הביטחון בתקופתו של ח"כ עמיר פרץ שהיה אז שר הביטחון⁵. מנכ"ל של משרד ממשלתי זוהי משרת אמון, מה שמדגיש את העובדה שגבי אשכנזי בעל זיקה טהורה למפלגת העבודה גם אם אינו משלם 70 שקלים דמי חבר. עוד על ההבדלים בינינו לבין ארה"ב, שם הצבא הוא צבא מקצועי אמיתי⁶; בארה"ב, אסור, על-פי חוק, לעשות עבודה שאין תמורה בעבורה. לדוגמה, שירות צבאי. ושם מקבל החייל משכורת מלאה מיום גיוסו. כמו-כן, בישראל של 2011-2010 אין ולו גם אישיות ציבורית אחת שנבחרה על-ידי העם. נכון, ישנם הרבה שנבחרו על-ידי הציבור, אבל הכוונה היא לציבור קטן ולא לציבור במשמעות של כלל העם. הנשיא נבחר על-ידי הכנסת, הכנסת על-ידי פריימריז⁷, ואף ביבי לא נבחר אישית בקדנציה הנוכחית, למרות שראש הממשלה בשיטה החדשה אמור להיבחר על-ידי העם⁸. שתיקת הכבשים (הבקר) את שתיקת גלנט ניתן להסביר בארבעה מובנים: 1. היותו איש צפרדע. 2. היותו שומר מצוות (נראה בפרסומים עם כיפה לראשו) ומקיים את הפסוק: "סייג לחכמה שתיקה"⁹. 3. אין מרגליות בפיו¹⁰. 4. אשתי אשתי¹¹. תושבי עמיקם בטוחים שמושבם ישודרג עם רמטכ"ל סלב תושבים במושב עמיקם בטוחים שיואב גלנט ייכנס בחודש הבא ללשכת הרמטכ"ל. "הדברים האלה הם פעוטים והם לא עומדים מול הזכויות שיש לאיש הזה", אמר אחד התושבים. חוסר ההבנה כיצד פועלת המערכת המשפטית, ושאין לקזז בפס"ד זכות וחסד, אלא רק אחר-כך, אינה מובנת לתושבים, אבל מילא לתושבים שחלקם היו לא היו במעמד של קבלת החלטות כבדות-משקל, לעתים חברות בוועד המושב או בוועד כיתה; אך תומתו של גלנט לא תעמוד לו מול קבלת השוחד מן המינהל, כי הוא יודע, אחרי שנים אצל שרון, כי אתנן וטובת-הנאה בהיקפים כאלו, כמוהם כשוחד. ושוחד עם עדים לא "עובד"... מנהג הנוהל במשפט, לא תופס במקרה זה. לא מדובר על גניבת 20 מ"ר, אלא על תהליך מתמשך של השתלטות על עשרות דונמים של קרקע, ובכוונה בקצה המושב, המאפשרים השתלטות עד אין קץ, השתלטות צמותה¹², על שטחים נוספים, כשבמרכז שתילת עצי זית דווקא, שבשוק עלותם גבוהה ורווחיהם אפסי, עליהם נאמר "אל נא תעקור נטוע", קרי - אסור על-פי חוק לעקור עצי זית. גלנט הראה מגמה ברורה של קביעת מסמרות בשטח.