במזרח התיכון, אמר פעם חכם אחד, קשה מאוד להתנבא – ובעיקר לגבי העתיד. המהומה והמבולקה במצרים, נכון לעת כתיבת השורות הללו, עודן בעיצומן ועדיין אין לדעת מה יילד יום. ועם זאת ניתן כבר עכשיו להפיק לקחים מן האירועים המדהימים בגדולה במדינות ערב, מבחינתה של מדינת ישראל. הלקח הראשון הוא, שאמריקה מסוגלת ללא ניד עפעף לבגוד גם במיטב ידידיה. ההתנערות המהירה ממובארק חשפה, כי המשענת שמספקים האמריקנים למשטרים בני-בריתם, עלולה להפוך תוך 24 שעות למשענת קנה רצוץ. (מפתיע שבתנ"ך דווקא מצרים מכוּנָה בתואר זה: המצביא האשורי רבשקה, משמיע דברי לעג מושחזים כלפי חזקיהו המלך: "עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה, עַל מִצְרַיִם, אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ, כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְכָל הַבֹּטְחִים עָלָיו" [מל"ב י"ח, כ"א].) במשך שנים טיפחו האמריקנים את חוסני מובארק בן-בריתם, ראו בו עוגן מרכזי במדיניותם, קיימו עם ממשלו דיאלוג אסטרטגי, שימנו את משטרו באתנן בסכום דמיוני של 1.2 מיליארד דולר לשנה, הזרימו לקסרקטיניו את הנשק החדיש ביותר שהפיקו קווי הייצור האמריקניים. ודווקא ברגע המבחן הקריטי, כאשר בן-בריתם נקלע לצרה צרורה, בגד הצמד ברק חוסיין אובמה והגב' הילרי קלינטון, נעץ סכין חלודה בגבו של בן-בריתו האולטימטיבי, ואף סובב אותה היטב-היטב, לעיניו הנדהמות של העולם המוסלמי כולו, על-מנת שהמשטרים הפרו-אמריקנים שעוד נותרו בשטח, יבינו שבעצם אין על מי לסמוך. מסתבר שצדק מי שגרס שחברים יש רק באגד. לא בבית הלבן ולא בסטייט דיפרטמנט. ישראל איננה יכולה לסמוך על חסד אמריקני, גם אם חלילה תרחף סכנת השמדה מעל לראשה. "חֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת" [משלי י"ד, ל"ד]. מי שבונה על תרחיש, שבכל מקרה רווח והצלה יעמדו לו מידידיו האמריקנים, עתיד לשלם על כך בראשו. הלקח השני הוא, שאי-אפשר לסמוך על הפרשנים והמומחים והחזאים המדיניים. הם שוב נכשלו, כפי שכשלו לאורך כל ההיסטוריה. איש מהם לא ידע לנבא את התפרצות הזעזוע ובוודאי לא את עוצמתו. רק לפני שבוע התייצב מי שאמור להיות המומחה מספר אחת לזירה הערבית, ראש אמ"ן החדש אלוף אביב כוכבי, בפני ועדת החוץ והביטחון ואמר כהאי לישנא: "אין כרגע חשש ליציבות השלטון במצרים. האחים המוסלמים אינם מאורגנים מספיק כדי לתפוס את השלטון ואינם מצליחים להתלכד למהלך משמעותי". אך עוד בטרם "יבש הדיו" על הצהרתו - מהפך: הרחוב המצרי התקומם וזרק את הערכותיו המלומדות של המומחה מספר אחת לפח האשפה של ההיסטוריה. המפתיע הוא שהצהרתו של ראש אמ"ן לא הושמעה במסגרת דיון אקדמי מנותק מהמציאות, אלא לאחר קרות המהפכה בתוניסיה שכבר מוטטה את השלטון בה וגירשה את המלך, ובשעה שבמצרים כבר התארגנו גופי האופוזיציה והציבור הרחב, להפגנות ענק כנגד משטרו של מובארק. לזכותו של כוכבי ייאמר שהוא אינו הראשון ולא האחרון, שכשל בהערכת המציאות המיידית, למרות שלרשותו עומדים ממצאים עובדתיים מן השטח שאינם פתוחים לעיונם של שאר בני-תמותה שאינם מאמ"ן או מהמוסד. קדמו לכשלונו כל אותם מאות סובייטולוגים, שהתפרנסו היטב ממומחיותם-לכאורה לענייני ברית המועצות, שלא הצליחו לנבא לא את קריסת חומת ברלין ב-1989 ולא את התפרקות בריה"מ ב-1991. גם את קריסת השאה באירן ב-1979 ועליית משטר האייתולות האיסלאמיסטי הקיצוני, העוין את העולם הלא-מוסלמי, לא חזה איש, ואף מומחה את המהפך האיסלאמיסטי, האנטי-ישראלי, שחולל ב-2002 רג'פ טאיפ ארדואן בטורקיה. בזמננו, ממש לא הצליחו המומחים לנבא את המהפכה בתוניסיה, לא את קריסת הבנקים ומשבר המשכנתאות בארה"ב, לא את השתלטות החיזבאללה על לבנון, ואפילו לא את פרישת הפתע של אהוד ברק ממפלגת העבודה. איש מהפרשנים הפוליטיים לא ניבא את מהפך ההינתקות של אריאל שרון שנולד לאחר הצהרת רגיעה: 'דין נצרים כדין תל אביב'; ולאחריה לא חזה הממשל האמריקני, שכל-כך לחץ על ישראל והרש"פ לקיים בחירות דמוקרטיות בעזה, שבחירות אלה יכוננו מדינת חמאסטאן עריצה ופונדמנטליסטית, בת-ברית לאחים המוסלמים ועוינת ישראל והמערב, שיודעת לרוצץ גולגלות ללא רחם, ולהשליך באכזריות תהומית את יריביה לרחוב, ממרומי הבניין הכי גבוה בעזה, וכל יום נוסף של שליטתה בעזה, מאיים על היציבות שעוד נותרה באי-אלו מדינות ערביות סביבנו. אכן, לא טעו דוד בן-גוריון ותלמידו שמעון פרס כשאמרו כי "כל המומחים והפרשנים הם רק מומחים לגבי העבר"... הלקח השלישי הוא, שהאמריקנים הלוחצים עכשיו להנהיג דמוקרטיה ליברלית במצרים, ולאפשר להמונים להשתתף בבחירות חופשיות, ממשיכים לטעות ולהטעות. מוסדותיהם המלומדים טרם השכילו להבין, שהמונח 'דמוקרטיה איסלאמית' הוא סוג של אוקסימורון. העולם המוסלמי, הדוגל בסיסמה 'דת מוחמד בסייף', ושהקריאה 'אללה אכבר' מעוררת בקרבו רגשות עזים נגד כל מה שאיננו מוסלמי, אינו בשל עדיין לחיות בצילה של דמוקרטיה ליברלית, פתוחה, בסגנון מערבי. אבל האמריקנים לא יניחו לעובדות לבלבל אותם. לא מעניינת אותם הסכנה שבחירות אלה יעניקו את ארץ הנילוס לידי קנאי האחים המוסלמים, ששלטונם יהיה הרסני: ביטול הסכם השלום, החדרתו לסיני של צבא מצרי חמוש עד קצה שיניו במיטב הנשק, והצבת איום אסטרטגי על ישראל ועל השקט ששרר לאורך הגבול ב-32 שנות הסכם שלום בין שתי המדינות. וכשהאמריקנים המתוחכמים מתעקשים להתבלבל, המסקנה היא שאין על מי לסמוך. לא על אמריקה, לא על אירופה ולא על הסכמים עם הערבים העלולים להתהפך כהרף עין. שום נייר לא יבטיח לאורך ימים את האינטרסים הקיומיים של ישראל, אם אינו מעוגן בנכסים ארציים בני-קיימא. אהוד ברק, בהיותו ראש ממשלה, הבין את זה כשתיאר את ישראל - וילה בג'ונגל. קדמו לו גדולים ממנו: זאב ז'בוטינסקי שדיבר על קיר הברזל, ולהבדיל יצחק שמיר, שפסק כי הים הוא אותו ים והערבים הם אותם ערבים, ועכשיו מסתבר שהג'ונגל הוא אותו ג'ונגל; ולנו לא נותר אלא להפנות למנהיגי ישראל ביטוי חביב המושאל מאחת מתוכניות הטלוויזיה הפופולריות: "נא להתנהג בהתאם".