עד לפני חודש לא שמעתי על הסופר אלכסנדר הֶמון וגם לא על ספרו (המעולה!) "פרויקט לזרוס". כאשר דנו בבחירת ספר חדש בבוק קלאב, סיפרה דבורה תומר, שדוד גרוסמן המליץ על הספר. ההמלצה נתקבלה וכך התוודעתי לספר יוצא דופן של סופר חכם, יליד סרייבו, בן לאב אוקראיני ואם בוסנית-סרבית.
בבוק קלאב הציגה את הספר דפנה עולמי ואני מסתמך כאן במידה רבה על התרשמותה מהספר.
הספר "פרויקט לזרוס" עוסק, לכאורה, בפרשיית רצח של מהגר יהודי על-ידי סגן מפקד המשטרה בשיקגו בשנת 1908. כשנכנס לביתו של קצין המשטרה, הוא נראה זר, יהודי. זאת מילת מפתח בספר - זר, יהודי. הוא כנראה אנרכיסט ואולי אנטי כרייסט - חשב קצין המשטרה - ודי לו בכך כדי לירות בצעיר תשעה כדורים.
גיבור הספר הוא סופר מובטל צעיר, ולדימיר בריק. מהגר שהגיע לארצות הברית מבוסניה שנים ספורות קודם לכן ונשא לאשה אמריקנית, רופאה מנתחת מוח. הסופר הצעיר מחפש מילגה כדי לכתוב את ספרו הראשון. כנושא לספר הוא בוחר בסיפור הרצח של לזרוס אוורבך, בן 19 שהגיע לארצות הברית רק כשנה קודם לכן, אחרי שנחלץ מן הפוגרום בקישינב.
סיפורו של לזרוס נזכר בברית החדשה. הוא היה חולה, שישו החזירו לחיים אחרי מותו. מדוע המון בחר בלזרוס כנושא הספר - לא ברור לי, כמו רמזים נוספים, שמעוררים למחשבה ולקריאה שניה של הספר. אולי אלכסנדר הֶמון החזיר את לזרוס מקישינב לתחיה בספרו, כמעשה ישו.
כדי להתחקות אחרי גיבור ספרו, יוצא הסופר שבספר, ולדימיר בריק, לקישינב לבקר במקום הפוגרום וממשיך לצ'רנוביץ' ברומניה ולסרביה מולדתו. אני, שלמדתי הרבה על הפוגרומים והטביעו בי את תרבות האימים הזאת, ראיתי לראשונה בתיאורו של הסופר, שאינו יהודי ולא נראה כמקורב ליהדות, פירוט כל כך מזעזע של פוגרום.
בספר, מלווה את הסופר חבר ילדות, צלם-הרפתקן, מקסים, מספר מעשיות ובורא מציאות שלא היתה. המחבר מקפיץ אותנו בתזזית ממגוריו בשיקגו השלווה אל אוקראינה הרחוקה והמסריחה, עובר בהרפתקאות את הגבול לרומניה ומגיע לסרייבו. בדרכו הוא מהרהר על המציאות הקשה בעולם. מציאות של רשע. חברו, רורה הצלם, מסביר: "רמבו אהב במיוחד שאצלם תמונות שלו עם המתים... להיות חי בלב המוות... אני רוצה להישאר מהצד הזה של התמונה". האם חשבתם מה רואה צלם בתמונותיו ומה יחסו של צלם עיתונות לאנשים הפגועים שהוא מצלם באירועים איומים?
דמותו של גיבור הספר מתלכדת עם דמותו של המחבר, אלכסנדר הֶמון. גם גיבור הספר הינו פליט מסרייבו וכמו המחבר, נשא לאשה אמריקנית. בתוך הסיפור משולבות תחושותיו של מהגר, שעזב בית ולא נקלט באחר והוא מגדיר את מצבו במשפט הנהדר: "בית הוא המקום שאתה חסר בו". הגדרה שראויה להרהור נוסף.
גיבור "פרויקט לזרוס" מגיע לארץ החלומות, אמריקה, אבל לא רוצה שילדיו יהיו אמריקניים. כאשר הוא נוסע לעיר הולדתו שבבוסניה ושואלים אותו בקנאה על הארץ ההיא, הוא מספר ששם הכסף גדל על העצים ובקלות אפשר לשאת אמריקנית לאשה. חלום החלומות של שכניו לשעבר. אבל בראיון, הסביר אלכסנדר הֶמון: "בעיני, הסיפורים שלי אינם ביוגרפיים. הם מכילים מה שלא קרה לי", והשאיר לקורא להתלבט בין מציאות ודמיון, ובין רגשות ומחשבות.
בספר פזורות התייחסויות של המהגר לארצו החדשה ועַמו המאמץ. לדוגמא, ולדימיר בריק ואשתו, מרי, רבים בקשר לגילויי העינויים, שהחיילים האמריקנים עוללו לאסירים בעירק. והמספר מתאר באמצעות אשתו את ראיית העולם האמריקנית התמימה: "היא לא הייתה מסוגלת לתפוס את הרוע בעולם. בעיניה, הכוונה הטובה הייתה המניע העיקרי לכל מעשה. יצר לב האדם אינו יכול להיות רע"... ובמקום אחר: "האנושות מרושעת ואינסופית".
תרצו, אלכסנדר הֶמון רומז לתורת הדמוקרטיה, שניסה להפיץ הנשיא בוש הבן וממשיך בכך
ברק אובמה במו"מ עם אירן, במבצעים באפגניסטן ועכשיו - בהדחת מוברק במצרים.
אחד הנושאים, שקומם אותי בספר הוא תיאור תפקודה של העיתונות. הסופר מתאר את האירועים סביב מותו וקבורתו של לזרוס אוורבך ומיד לאחר מכן - כיצד העיתונאי מילר מתאר את הדברים בעיתונו, שיקאגו טריביון. בעיני, שחונכתי להציג בעיתון את העובדות נכונות ככל האפשר, אלו פרקים מזעזעים. בספר מסופרים האירועים ואחר כך "מצוטטים" תיאורים בעתון שלא היו ולא נבראו ונועדו לעורר בקורא את הפחדים ושנאת הזר. המון תיאר בצורה בוטה את הבגידה בתפקיד העיתונות, כדוגמה למה שאסור לעיתונאים לעשות!
הספר עם תיאוריו המצמררים - החל מפוגרום, המשך ברצח וכלֵה במלחמה בסרייבו, ומעשי אלימות אחרים - אינו קל לקריאה. אבל הוא כתוב היטב, ומעניין קורא שאינו מסתפק בסיפור ומוצא גם פניני מחשבה של סופר חכם. לכאורה, יצא הסופר שבספר לתחקיר על הרצח העלום מלפני מאה שנה, אך למעשה הוא מאד עכשווי ומאד רלוונטי למציאות היום. אפילו ליחסיה של ארצות הברית התמימה אל מדינות העולם וגם להפיכה שקורית בימים אלה במצרים.
דפנה עולמי שלחה מיילים למחבר ושאלה אותו שאלות על ספרו. המיילים לא נענו ואז גילתה ידיעה קטנה - בתו בת השנה של אלכסנדר הֶמון נפטרה ממחלה. כתב על אסונם של אחרים ונקלע לאסון בעצמו.
