אני מתפנה מעיסוקיי הרבים, כמו מכתיבתי העניינית לגבי נושאים בוערים - כדי לנסות ולבער נגע אחר: טוקבקיסטים הזויים, מזיקים לעניין, לכותבים ולקוראים, ועל-פי רוב מוחלט - אנונימיים.
הנושא נדוש לפניי ולפנים, באינספור הזדמנויות - ובכ"ז: העניין הזה שבו לוקח כל זב חוטם מקלדת ומשמיץ בצורה ישירה וחצופה לגופם של כותבים אשר מביעים עמדה בדרך כלל מאוד מנומקת, והופך אותם בלי להתייחס כלל למה שכתבו - לאוייבי העם.
כמי שנתקל בתופעה המכוערת הזו מידיי פעם, הייתי מציע להאיר את הנושא וללמוד כיצד להתמודד איתו.
ראשית דבר, מבחינתי, לא היה צריך לתת נגישות לכתוב תגובות באינטרנט ללא הזדהות בשם מלא. נושא ספציפי זה נדון גם הוא בכל מיניי וריאציות, ונכון להיום נמצא מיושם באתרים מעטים בלבד. אבל לא די בכך. על מנהלי האתרים לעקוב מקרוב אחר הנעשה אצלם בבית, ולשמור על נורמות בסיסיות שינפו גולשים שכל מטרתם להכפיש את הכותב, הן בגלל שאין להם חיבה יתרה אליו (ולא חשוב מה כתב), והן כי הדברים שכתב היו נגד קבוצת החברים או האג'נדה אשר המגיב קנאי להם עד מוות. כותב כזה המנסה לטעון כנגד עמדתם של אותם מגיבים, הוא סדין אדום מול פניהם השוריים - ומכאן והלאה הם מאבדים לחלוטין את שפיותם.
אני רואה בחומרה רבה את המצב הבלתי נסבל הזה בו
חופש הביטוי הפך לחוקה על הנייר, כאשר חלק מהמגיבים כנראה מנותקים מכבלי החוק - ואת הדין הברברי הם נוטלים לעצמם בכוח המקלדת.
אבל חמור מכך. כיום, בייחוד כשהאבטלה גואה, מצאו להם לא מעטים בקבוצות הכוח הציבוריות והפוליטיות לגווניהן - "כוח עבודה" זול שתמורת כסף... (דבר שכנראה מסנוור אותם ומחבר אישיותם האפלה לסוג "עבודה" כזה) - מוכן לשבת ולכסח כל מי שיפגע באינטרסים של "המעסיק" שלהם.
כעת צא וראה. לו היינו כולנו מנותקים רגשית מהתופעות הנלוזות הללו, ניחא. אבל לא כך היא המציאות, וכמעט אף אחד מאיתנו הקוראים והכותבים אינו יכול להשאר אדיש לנוכח התגובות ההרסניות.
בואו ונבחן מה קורה בשטח במבחן המציאות העגומה.
כותב מאן דהוא: "ביבי הרס את המדינה וניפץ ערכי יסוד שמקשים עלינו את החיים היומיומיים במדינה הזו. כמו הטיפול הכושל בלשון המעטה בהחזרתו של גלעד שליט, והכנסת עם שלם לתהליך מרעיד לבבות המזכיר לנו את רון ארד. כמו חוסר מנהיגותו בהעלאות מחירי הדלק החוזרות ונישנות. כמו חוסר אמינותו להבטחותיו בדבר הורדת מיסים ונושאים רבים אחרים. וכהנה וכהנה עניינים שמתבטא במדד התמיכה בנתניהו ההולך ויורד גם בקרב מצביעיו".
מה עונים הטוקבקיסטים לדברים אלה?
"אתה טיפש" הם מתייחסים לכותב - בלי להוסיף מילה עניינית לנושא.
"לא טוב לך במדינה הזו, תעזוב".
אני שואל בפעם המי יודע כמה: "אתם, החיים כמוני באותה מדינה, שנאתכם כה גדולה לכותב ו/או לדברים שהוא טוען, שמלבד השמצות אישיות אין לכם מה לומר?".
ברור כשמש שיצורים המגיבים כך אינם ראויים אפילו להתייחסות. אבל אי אנו הולכים? האם השיח הציבורי חייב לעבור דרך מסננת רגשית עלובה כזו, לפעמים בלתי אפשרית לעיכול לרבים מאיתנו?
רבות מדברים על נזקי האינטרנט, בעיקר לילדים, ואין ספק שגם זה לעולם לא יבטל את הקידמה והתרומה האדירה של האינטרנט כהמצאה התורמת ברמות על לכל שטחי חיינו. אבל למה לנו לחיות בצל המנצלים לרעה את הנגישות החופשית הזו לצרכי חבלה (במקרה הזה) בשיח הציבורי, ואנו הנפגעים (כותבים כקוראים) נשתוק?!
מצאתי לנכון לכתוב דברים נוקבים אלה בתקווה שעצם הארת הנושא בפעם נוספת, יתרום במשהו למיגור התופעה הנלוזה הזו של משוטטים הזויים ומזיקים הנכנסים רק כדי להרע, וכנראה שבכך מסתכם עולמם.
להם אענה: "לא רק שאין לי ארץ אחרת, אלא שגם "עולמכם" איננו עולמי".
