"הדתיים הסמויים"
לפני מספר ימים קיבלתי בסופר
ידיעות אחרונות - "העיתון של המדינה" מחולק חינם לכל מי שקונה בסופר מעל 150 שקלים... רפרפתי בכותרות עד שמבטי נתקל ב"מי הוא חילוני" מאת
ירון לונדון.
לאחר ההשתלחויות הרגילות ("רשתות החינוך העצמאי", "משפחות ענקיות" המתקיימות "שלא מעמלם" ושאר הרפרטואר הידוע) הגיע העיקר: לכידת "דתיים כמוסים". כן, כך מכנה הכותב את אותו חלק מהציבור שלדעתו אינו הדוק מספיק בכפירה או, בלשון הכתוב - "נכשלים בבחינות הכניסה למועדון האתיאיסטי".
קנאותו של לונדון (שלא לומר - סכיזופרניה) בהחלט הגיעה לשיאים חדשים ולא הייתה מביישת את הלשכה הקדושה ותומאס דה טורקמדה
1 בכבודו ובעצמו. כעת לונדון כבר לא "מחפש" את החרדים או את הדתיים - הוא יוצא לחפש (ללא מרכאות!) את אלה שהם דתיים סמויים...
על-אף השלב החדש באובססיה, המאמר של לונדון כלל לא היה ראוי לתגובה אלמלא פסקאות הסיום. לאחר ניתוח מעמיק של תופעת "הדתיים הסמויים", קרי - אותם פרימיטיביים שעדיין "מאמינים בקיומה של נשמה" וב"משהו הזה שאולי ישנו שם בכל זאת, ולכן אינם מורדים בממסד הרבני, ומסכימים להפקיד אגף שלם מחייהם בידי דיינים ודרשנים ושומרי כשרות ובלניות בבתי מרחץ" - מגיע הכותב לתגלית:
הסיבה השורשית, מעין קפיץ נסתר של תופעת ה"דתיים הסמויים" הוא היחס הירוד בישראל ללימודי האבולוציה: "כה מעטים מבינים את עקרונותיה הפשוטים של תורת התפתחות המינים וכה רבים מתקוממים נגדה", זועק הכותב ומודיע שהמצב בישראל אף גרוע יותר מאשר באירן, וזאת לא רק על דעתו האישית, אלא לפי סקר שערך "כתב העת המדעי החשובEvolution בארצות המזרח התיכון". רחמנא לצלן!!!
על-פי לונדון היינו חושבים שבעניין האבולוציה אנו, הישראלים, היחידים בעולם שנמצאים ב"סירה אחת" עם האירנים החשוכים. אך מסתבר שכ-40% מהציבור בארה"ב הם שוללי אבולוציה. ובישראל? מסתבר שגם בישראל - כ-40%. הודות ל"מאיר עיניים" ודרוויניסט מושבע אחר הוקל לנו - גם האמריקנים עימנו!
אך נעזוב את העוקצנות ונדבר ברצינות. הנושא, מסתבר, מחייב - ולא רק עקב מאמרו של לונדון. אותה תורת האבולוציה שימשה לפני מספר חודשים סיבת הפיטורין של דר' גבי אביטל מתפקידו של המדען הראשי במשרד החינוך. גם דר' אביטל, מסתבר, "הדתי הסמוי" הנמנה עם 40% שוללי תורתו של דרווין. ולחשוכים כגון אלה, לפי דעתו של השר הממונה מר
גדעון סער, אין מקום בחינוך המתקדם של מדינתנו.
לפיכך, אין לנו ברירה אלא להסכים עם האינטלקטואל המלומד ירון לונדון - באמת הגיע הזמן לצלול פנימה למעמקי ההיסטוריה ולהבהיר לעם הארץ מה הם "עקרונותיה הפשוטים של האבולוציה" ומדוע חשוב כל כך להשכיל את עם ישראל בעניין תורתו של דרווין.
מוצא
הכול התחיל ב-1831, כאשר דרווין, צעיר אלמוני באותם הימים, יצא למסעות
סביב העולם על סיפונה של ספינת מלחמה בריטית ה"ביגל". כתוצאה מכך, פרסם צ'רלס דרווין (תחילה ב 1842 בצורת מאמר, ולאחר מכן - ב-28 לנובמבר 1859 כספר) את תורתו המדעית תחת הכותרת: "מוצא המינים באמצעות הברירה הטבעית, או, שימור של גזעים מועדפים במאבק על החיים"
2.
לאחר ציפייה דרוכה ושעות המתנה בתור בחנות הספרים הלונדונית, "חטפו" קוראים מסוקרנים את כל העותקים של המהדורה הראשונה (סך אלף במספר). כך הפך הספר "מוצא המינים" לרב-מכר בין לילה! נשאלת השאלה - איך קרה ש"מוצא המינים" זכה להצלחה כה מדהימה בקנה מידה כה עצום ובמהירות כה מטאורית? על-מנת לברור את הסוגיה נצטרך להעמיק את הבנתנו במהותה של התיאוריה ובמאפייני התקופה בה "מוצא המינים" נודע לציבור.
ליבה של התיאוריה הדרוויניסטית הוא עיקרון הברירה הטבעית הקובע: יצור בעל שרידות גבוהה יותר הוא מי שמטביע את חותמו על הזן שלו. כך, על-פי דרווין, נקבעו המנצחים של התחרות התמידית בטבע - מי שבעל כושר הסתגלות גבוה יותר לשינויים שבטבע הוא הקובע את התפתחות הזן. בלהתבסס על העיקרון הברירה הטבעית, הסבירה התיאוריה את היווצרותו והתפתחותו של העולם החי - מהיצורים הפשוטים ביותר, דרך הצטברות הדרגתית של שינויים אקראיים מזעריים במשך מיליוני שנים, ועד למינים העכשוויים לרבות האדם. זו היא האבולוציה על-פי דרווין.
כך אמר המדע את מילתו הפסקנית! סוף-סוף, הודות לפסגת המחשבה המדעית, ניתן היה לקבוע ללא היסוס: לא היה ולא נברא! לא היום השלישי, לא היום החמישי ולא היום השישי וגם לא הבורא - לא היו! הכול נעשה על-ידי האבולוציה. האם הצלחתה הפנומנאלית של "מוצא המינים" טמונה הייתה באמת המדעית שבה? האם הריעו המדענים הנדהמים פה אחד בהתפעלותם לתגלית? כך לפחות מצטיירת התמונה בעיני האדם המודרני, אך האמת ההיסטורית רחוקה מזה.
קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר
יאמר לזכותם של המדענים בני זמנו של דרווין - היו ביניהם כאלה שעלו מייד על הפגמים היסודיים שב"מוצא המינים". העיקרון של הברירה הטבעית, הם אמרו, לא עומד במבחן ההיגיון הפורמאלי. אכן השורדים הם אלה שמסתגלים לשינוי טבע טוב יותר. אך לא קיים כל קריטריון אובייקטיבי למדידת ההסתגלות - כזה שניתן להוכיח על-ידי ניסויים. לכן, הקריטריון היחיד של מידת ההסתגלות הוא היכולת לשרוד. לפי כך, הופך העיקרון המנחה את דרווין לנוסחה "השורדים הם אלה שהם בעלי יכולת הישרדות". קרי - טאוטולוגיה, טיעון מעגלי בלתי אינפורמטיבי, אשר אינו מסביר ואינו מחדש דבר.
מלבד שלילת התיזה המרכזית - הברירה הטבעית - כהסבר להיווצרות ולהתפתחות המינים - גם היבטים נוספים של "מוצא המינים" נהיו מטרה לחצי ביקורת נוקבת. אך, לפני שנתעמק בכך, מוטב שנעיף קודם מבט על התקופה ההיא אשר בה נחשפה תורת האבולוציה לציבור הרחב.
כל מי שעסק אי פעם בשיווק יודע שעיתוי מוצלח הוא הגורם המכריע להצלחה או לכישלון של מוצר חדש. הצלחתה הפנומנאלית של תורת דרווין הטביעה חותם חסר תקדים בתודעת המיליונים בעידן המודרני. על הסיבה העיקרית להצלחה זאת ניתן להצביע בוודאות: time to market. העיתוי היה מושלם! הצורך בתיאוריה מעין זאת, הבשיל עוד לפני שדרווין הגה את רעיונותיו הראשוניים. הכמיהה והכיסופים של חסידי תקופת ההשכלה מצאו ב"מוצא המינים" בדיוק את מה שחפצה נפשם - את ההסבר המדעי לבראשית.
תסיסה סוציאל-פוליטית החלה עוד לפני שהספר "מוצא המינים" יצא לאור. באביב 1847 קארל מרקס יחד עם חברו הטוב - פרידריך אנגלס, הצטרפו לארגון סודי - "ברית הקומוניסטים". הם כותבו יחד ובפברואר 1848 פרסמו את ה"מניפסט הקומוניסטי". מסמך מכונן זה, על-אף היותו קצר יחסית, מניח את אבני היסוד של האידיאולוגיה החדשה: מטריאליזם מתמיד, דיאלקטיקה כדרך אולטימטיבית לחקר האמת בכל תחומי החברה האנושית וגולת הכותרת - תיאוריית מאבק המעמדות ותפקידו המהפכני המוביל במאבק זה של מעמד הפועלים - הפרולטריון.
הדרוויניזם היה חיוני למרקסיזם כאוויר לנשימה. ראשית - כדי לשמש את "אבן השתייה" של הפילוסופיה המטריאליסטית ושל פועלה היוצא - האתיאיזם הלוחמני. שנית - "מוצא המינים", אשר תיאר את עולם הטבע כעולם הברירה הטבעית ומאבק המינים על הישרדותם, התאים באופן מושלם לעולם של החברה האנושית, המתואר אצל קארל מרקס כזירת מאבק המעמדות. לא פלא שמרקס ואנגלס נהיו חסידים מושבעים של תורת דרווין מייד עם פרסומה. כך התוודה אנגלס בעניין זה: "בדומה לכפי שדרווין גילה את חוק ההתפתחות של העולם האורגני, כך מרקס גילה את חוק ההתפתחות של ההיסטוריה האנושית."
3.
ובכן, המעגל נסגר: החברה האנושית כמו גם הטבע כאילו נעו מעתה על-פי אותם חוקים מדעיים בקווי-מסלול תואמים. על-אף הלכי הרוח הרווחים של צהלה והתלהבות, היו בין המדענים גם כאלה שהעזו להמשיך ולפקפק באמת המדעית, המהפכנית והאולטימטיבית, שב"מוצא המינים". נחזור שוב מהזירה הסוציאל-פוליטית לזירה המדעית ונתעמק בנימוקיהם.
לבד מלהצביע על הטיעון המעגלי המופרך - "הסתגלות-הישרדות", עיקרי הטיעונים הסותרים "את מוצא המינים" היו שלושה. הראשון: אין ברשות המדע אף הוכחה עובדתית לשינויים אשר גרמו להפיכת מין אחד לאחר. אף על-פי שהשינויים האבולוציוניים המצטברים רבים ומשמעותיים, הם עדיין נשארים תחומים בתוך מסגרת של אותו המין.
לפי כך, אמרו המבקרים, דרווין התבלבל בין שינויים תוך-מיניים לבין הפיכת המינים מאחד למשנהו. לא במקרה דרווין ב"מוצא המינים" לא נתן הגדרה ברורה ומפורשת למושג "מין". כך כתב אחד המבקרים, מזכיר האקדמיה למדעים של צרפת, פיזיולוג פייר פלאורנס: "דרווין כתב ספר אודות מוצא המינים, אך דווקא העדר מוצא המינים ניכר בספר זה."
4
הטענה השנייה נגד תורת דרווין הייתה שלצד היצורים המפותחים ביותר קיימים עד היום גם היצורים הפרימיטיביים ביותר (ובפרט - היצורים החד-תאים). יצורים אלה, על-אף שינויי סביבה דרסטיים, שמרו את המבנה המקורי הפשטני שלהם - מאז היווצרותם לפני מיליוני שנים ועד היום - בניגוד גמור להיפותזת הברירה הטבעית.
ההסתייגות השלישית הייתה בכך שבין כל ממצאי הפאליאונטולוגיה (חקר המאובנים) לא נתגלתה אפילו דוגמה אחת של יצור כלאיים, המאמת את המעבר בין מין אחד למשנהו. דרווין עצמו היה ער לקושייה הזאת וההיעדר המוחלט של זני "המעבר" נמנה עם הנימוקים כבדי המשקל נגד תורת דרווין.
ביקורת נגד "מוצא המינים" הושמעה בקרב חוגים המדעיים בגרמניה
5, ברוסיה
6, בשוויץ ובארה"ב
7. לא בכדי כתב דרווין בספרו: "ידוע לי היטב שבספר זה אין כמעט אף טענה אשר כלפיה לא ניתן להציג עובדות המובילות, כנראה, לטענה הפוכה".
אך מעטים נהיו כאלה שעדיין שמו לב לשאלות הנוקבות. הסיסמאות של האוהדים גברו על הספקות של המבקרים. גם אז, כמו היום, "הנאורים" היו כל כך כמהים לשינויים! (זוכרים את ה"שינוי" אצלנו ואת ה- "Change!" ו-"Yes we can!" אצל האמריקנים?). ובהתלהבות רבה אימץ הציבור את המדעים החדשים - הן את המדע הסוציאלי-פוליטי של מרקס והן את מדע הטבע של דרווין.
מוצא האדם
כן ישאל הקורא המתעמק: אולי הביקורת כלפי הדרוויניזם הייתה רק בהתחלה? אולי בהמשך, עם התפתחות המדע, תיאוריית האבולוציה נמצאה מוכחת, ולכן היום היא שרירה וקיימת כאשר במרוצת השנים נתגלו מתנגדיה כספקנים חסרי מעוף מדעי?
בשנת 1871 פרסם דרווין את עבודתו "מוצא האדם וסלקציה מינית"
8. הממצא העיקרי לפי הספר הזה הוא שלאדם ולקוף היה אב קדמון משותף: "האדם אמור היה להתפתח מאיזשהו רב-יונק דמוי קוף - אף על-פי שהיה ללא ספק לאב קדמון מעין זה שוני ניכר מסוגי היונקים העילאים העכשוויים", כתב דרווין בספרו.
להוכחת הטענה הזאת השתמש דרווין בממצאי האמבריולוגיה (מדע חקר העוברים). הוא התבסס על עבודותיו של מי שהיה מומחה בתחום באותה התקופה - חבר האקדמיה האימפריאלית הרוסית למדעים, פרופ' קרל פון בייר
9. פון בייר היה הראשון שתיאר במחקריו את תופעת "הדמיון העוברי". התמונה שמדגימה את "הדמיון העוברי" השתרשה במשך שנים בכל ספרי הלימוד בתפוצה רחבה - להיות להוכחה ניצחת של תורת האבולוציה ושל מוצא האדם הנובע ממנה.
כך "מוצא האדם" על-פי דרווין נהפך לקונסנזוס והדרוויניזם המשיך את מצעד הניצחון שלו הן בעולם האקדמיה והן בעולם ההדיוטות. עד העצם היום הזה הדרוויניזם הוא תורתו ואמונתו של האדם הנחשב בעיני עצמו כמשכיל (ובכלל זה - גם של ירון לונדון).
בשנת 1856, עוד לפני שהספר "מוצא האדם" יצא לאור, נמצאו באופן מקרי על-ידי עובדי המחצבה באזור דיסלדורף שבגרמניה שרידי שלד של רב-יונק, ספק אדם - ספק קוף. התגלית זכתה לתהילת עולם בשם השריד הניאנדרטלי. נוסד מדע החדש - פליאו-אנטרופולוגיה שהיא הפליאונטולוגיה של חקר האדם. מאז התגלותו, נחשב היה הניאנדרטלי שנים רבות לאב קדמון של האדם וזאת, כמובן, הייתה "
מציאה" גדולה עבור כל חסידי הדרוויניזם.
בהמשך, מלבד הניאנדרטלי, נמצאו גם שרידי מועמדים רבים נוספים לתפקיד ה"חוליה האבולוציונית המקשרת". במשך יותר ממאה שנה המשיכו ניסיונות למצוא ולהציג הוכחות מדעיות לאבולוציה של רב-יונק כלשהו, אב קדמון, אל האדם. אך, ניסיונות אלה לא צלחו עד היום.
לא בכדי היה הניאנדרטלי נחשב ל"מועמד" המוביל והמבטיח כל כך. הוא הופיע בשטחה העכשווי של אירופה לפני כ-125 אלף שנה ונכחד, ככל הנראה, לפני 35 אלף שנה. השחזור האנטומי, הנעשה על-פי עצמות של הניאנדרטלי, מתאר ייצור בעל גובה של כ-160 ס"מ ומוח בגודל כמעט זהה לזה של האדם. בתקופת קיומו, הניאנדרטלי עבר אבולוציה, אך, לאכזבתם של חסידי הדרוויניזם, הניאנדרטלי הקדום הסתמן כקרוב יותר ל"הומו ספיאנס" מאשר הניאנדרטלי המאוחר.
הניאנדרטלי רכש מיומנויות רבות: הוא ידע להבעיר אש והשתמש בה להכנת אוכל, הוא תפר עורות ובנה מעונות, צד ויצר כלי אבן. לחייהם הסוציאליים של הניאנדרטליים היו מאפיינים אנושיים רבים, ולכן גם הפיתוי של המדענים היה גדול כל כך - לקבוע שהניאנדרטלי הוא-הוא "החוליה המקשרת", אך המחקרים המודרניים שללו את האפשרות הזאת על הסף - חקר ענף אילן היוחסין של הניאנדרטלי הוביל למסקנה של מבוי סתום ללא המשך אבולוציוני כלשהו.
בשנה 1987 שלושה חוקרים מאוניברסיטת ברקלי שבארה"ב פרסומו מחקר תחת כותרת ה"חווה המיטוכונדרית" בו הם העלו השערה מדעית מהפכנית: לכל האנושות הייתה אם קדומה אחת משותפת. מחקרם של השלושה
10 התבסס על שיטות גנטיקה מולקולארית, ובפרט - על חקר המולקולה מסוימת של ה-דנ"א - mtדנ"א המכילה 37 גנים.
למולקולה הזאת נתגלתה תכונה מיוחדת במינה: היא עוברת בירושה מאם לבת והעברה ניתנת למעקב, כך שהדבר מאפשר לעקוב לאחור את כל הגנאלוגיה של אדם מצד האם - עד לבראשית. מבלי להיכנס לפרטיו ולמתודולוגיה של המחקר המדובר, נביא את מסקנתו המהפכנית: כל האנושות כולה החלה מאישה אחת, אשר חיה לפני כ-150-200 אלף שנה בקצה המזרחי של אפריקה.
חוקרים רבים אחרים, אשר ערכו מחקרים מדעים בלתי תלויים אודות ה-mtדנ"א, הגיעו למסקנות דומות. כך, פרופ' סאטושי חוראי
11 מאוניברסיטת טוקיו טוען שחקר mtדנ"א, שנערך על ידו במשך מספר שנים, מוכיח שמוצאו של האדם המודרני הוא בקצה המזרחי של אפריקה מלפני כמאתיים אלף שנה, ובהמשך היגר המין האנושי לאירופה ולאסיה שם דחק הן אתHomo erectus והן את הניאנדרטאלי ללא כל נישואי תערובת איתם.
מאוחר יותר פרופ' סוונטא פאבו
12, ראש החוג לגנטיקה מהמכון לאנתרופולוגיה האבולוציונית על שם מקס פאלנק, הצליח לבודד את ה-דנ"א מתוך שרידי עמוד השדרה של הניאנדרטלי. בדיקות הדוגמית של ה-mtדנ"א לא רק הוכיחו שהניאנדרטלי אינו אב קדמון של האדם - הוא אף לא קרוב משפחה. המחקר ההשוואתי של ה דנ"א שלנו ושל הניאנדרטלי מצביע על ההבדלים כה גדולים, כך שהגנאלוגיה של האדם ושל הניאנדרטלי היו מוכרחות להיפרד זו מזו לפני כ-600 אלף שנה, כלומר, בתקופה שהמינים האלה עוד לא היו קיימים!
ניתן להביא עוד ועוד מחקרים המאשררים את ההיפותזה של ה"חווה המיטוכונדרית". נציין רק את המחקר העדכני ביותר, אשר ערכה לפני מספר חודשים קבוצת מדענים שבראשה עמד פרופ' קימל
13 מאוניברסיטת סלזיה שבפולין. המחקר, אשר נעשה בכלים אחרים מקודמיו - בשיטות מתמטיות וסטטיסטיות - הניב גם הוא תוצאה דומה: גילה של ה"חווה המיטוכונדרית" על-פי מחקר זה נעמד על כמאתיים אלף שנה.
כללו של דבר
פרופ' סטיבן גולד
14 מאוניברסיטת הרווארד הסביר שלפי המשתמע מחקר מאובנים, תולדות ההתפתחות של מיני היצורים החיים מוכיחות שתי עובדות, אשר אינן מתיישבות עם תורת האבולוציה. עובדה אחת היא שיצורים מאותו מין נראים זהים על-אף זמן עצום המבדיל בין תקופותיהם. והעובדה השנייה היא ההתגלות הפתאומית, כלומר, הזנים החדשים לא התפתחו באופן הדרגתי תוך צבירת שינויים מינוריים אקראיים לאורך זמן רב, אלא הם מתגלים בצורתם הסופית בחפירות של כל התקופות.
מסקנה זאת מאשרר גם פליאונטולוג וביולוג עטור פרסים, פרופ' סטיבן סטנלי
15, אשר מדגיש בספרו האחרון: "דרווין וכל הארכיטקטים של הניו-דרוויניזם היו נכנסים להלם אילו היו רואים מה שנתגלה בחפירות. הם היו חוטפים שוק!".
ביולוג, חתן פרס נובל ארנסט בוריס צ'יין
16 שלל את תורת דרווין וטען שתורת האבולוציה היא לא יותר מאשר היפותזה, אשר אינה מבוססת על הוכחות ואף נוגדת עובדות מדעיות ידועות. "הייתי יותר מאמין בקיום הפיות מאשר בספקולציות כה גסות", סיכם הוא את דעתו על תורת האבולוציה.
תורת דרווין, בהיותה לא יותר מאשר אחת מההשערות המדעיות, סבלה מלכתחילה מ"חורים" לא מעטים. נכון להיום רבות מטענותיה הופרכו מחקרית-מדעית ומעטות כאלה אשר להן נמצאו סימוכין. אם כך, איך היא ממשיכה ליהנות ממעמד של תורת היסוד האולטימטיבית בתחום מדעי החיים?
על כך ענה פרופ' אביעזר
17. לדעתו תורת האבולוציה, אף על-פי שלא נמצאו לה הוכחות מדעיות, ממשיכה למלא את ספרי הלימוד מכיוון שהעובדה שהיא הודחה מ"כס המלכות" על-ידי הגילויים הפאליאונטולוגיים נשמרת בסוד. לכן הדבר כמעט ולא ידוע לציבור הרחב. אז מה הסיבה ל"הגמוניה העל-טבעית" של הדרוויניזם? דומני שהתשובה - הכנה והאמיתית - לשאלה מכרעת זאת, ניתנה עוד בתקופתו של דרווין על-ידי אחד מחסידיו האדוקים ביותר, תומאס הנרי הקסלי: "יש רק שתי אלטרנטיבות או דרווין או משה"
18.
כפי שתורת האבולוציה שימשה בזמנו את האבות המייסדים של השמאל, כך גם היום היא ממשיכה לשרת את ניניהם הרוחניים. הדרוויניזם חיוני לשמאל המודרני אפילו יותר מאשר הוא היה חיוני למרקסיסטים-המייסדים. היום, כאשר דוקטרינות סוציאל-פוליטיות של השמאל אודות מאבק המעמדות וההגמוניה של מעמד הפועלים חלפו מהעולם, השמאל אוחז ב"חבל ההצלה" של דרוויניזם אפילו ביתר שאת.
זה הוא הסיפור האמיתי אודות "עקרונותיה הפשוטים של האבולוציה" ובו טמון גם הסיפור האמיתי אודות ירון לונדון. זה הוא סיפור, אשר תחילתו בעיירה יהודית קטנה - פרילוקי שבאוקראינה, סיפור אודות בחור ושמו בצלאל, בנם הבכור של מאיר-יאנקל וצילה-לייב. בצלאל הצעיר ניער מעצמו את אבק הספרים היהודיים. כי בספרים האלה, מעופשים בעיניו, לא היה יותר כל צורך.
מי היה צריך את אותם הספרים בדרך מעיירה יהודית קטנה אל העולם הגדול? הדרך המוארת בזוהר להבות המהפכה הייתה פתוחה בפניו. פעם זאת הייתה בגידה, בושה וכלימה - להתנצר! אך היום? לנטוש את היהדות המיושנת נהיה גאווה וקידמה. אמיתות חדשות הציפו את פרילוקי הקטנה והישנה: "דת - אופיום להמונים" פסק הנביא הגדול של המהפכה. ומי הוא, בצלאל הקטן, כדי לפקפק במילתו של הנביא הגדול?
כך, מושכל בתורת השילוש הקדוש - מרקסיזם-אתיאיזם-דרוויניזם - יצא בצלאל לעולם הגדול. אין אנו יודעים איך ומדוע הסתעפה דרכו המתפתלת מאוקראינה - לאמריקה, משם - לקובה (?!) ולבסוף - לפלסטינה. אך מה שכן ידוע - מה היה המטען שהביא בצלאל לארץ הקודש. לא, לא על המזוודה המשופשפת שהייתה בידו מדובר, אלא - באותו מטען רוחני שבמרוצת השנים הוריש אבא בצלאל לבנו היחיד -לירון.
עד היום, כעבור כמעט מאה שנה, אותן האמיתות של בצלאל לונדון מנחות את ירון בנו - מרקסיזם-אתיאיזם-דרוויניזם. והיום בתל אביב, מאמין ירון באותם "האלים" בהם האמין לפני מאה שנה אביו בפרילוקי. לונדון עדיין סבור שאותן האמיתות הן- הן פסגת החוכמה האנושית ותמצית האמת האולטימטיבית אודות עולם הטבע ועולם החברה האנושית כאחד...
