את שלוות היום והלילה בכפר הבדואי אל-עראקיב מפריעים לא רק חיילי מג"ב, בולדוזרים רועשים ודורסניים של הקרן הקיימת; מפריעים לא רק נערים מחברות כוח-אדם המעמיסים מיטלטלים על רכבי חברה שזכתה במכרז הפינוי, כשבגרון ניחר שרים "עם ישראל, עם ישראל, עם ישראל חי!!!". מסתבר, שמאחורי כל המכונה המשומנת שהחריבה את הכפר כבר 16 פעמים עומדת חברה של כת דתית אוונגליסטית חשוכה. כן, כת אוונגליסטית המתפארת בכך שהיא מממנת בישראל פרויקטים הזויים של ארגוני ימין קיצוני במיליוני דולרים. הפעם הפגיעה קשה מנשוא, כי היא פוגעת בכפר אל-עראקיב. הכת נטלה על עצמה לממן באמצעות קק"ל נטיעות של מיליון עצים. בנוסף, מתחייבת הכת במימון מלא של כל ההוצאות בהכשרת הקרקע לנטיעות העצים ובהמשך נשיאה בכל ההוצאות של עיבוד, טיפול ושימור, שהן הוצאות כספיות לא מבוטלות.
אני, שבילדותי נפל בחלקי כתלמיד בית הספר של זרם העובדים ע"ש "משה הס" בפתח תקוה להיות נציג בית הספר בטקס בירושלים לקבלת "דגל ירושלים" על הצטיינות בהרמת תרומות לקק"ל, עומד נכלם לנוכח השותפות של קק"ל עם תחנת הטלוויזיה GOD TV, הטלוויזיה של האל. אני, שזכיתי יותר מפעם אחת להקשיב לזוועה שמשדרת התחנה הזו, אני יכול לתפוש את הקשר בין הימין הקיצוני בישראל והתנועה המפעילה את התחנה, אבל אינני יכול לתפוש כיצד מוסד ממשלתי נופל ברשתה.
כשהרב אילון, לשעבר חבר-כנסת מטעם האיחוד הלאומי, הודה על קשריו עם התחנה והתנועה שמאחוריה, אני יכול להבינו על-רקע המניעים הפוליטיים שיש לחבר-כנסת, גם אם אינני מסכים. אבל הקרן הקיימת אינה מפלגה פוליטית. הפרדוקס הוא שקק"ל היא קבלן-משנה של מינהל מקרקעי ישראל בתוקף מומחיותה וניסיונה העשיר בייעור. אך לצערי, היא הפכה לקבלן-משנה של תנועה נוצרית אוונגליסטית חשוכה, שנציגה בישראל, רורי אלק, אינו מסתיר, שכמייסד פרויקט הנטיעות הגדול שמובילה הרשת, הוא מונע ממה שהוא מכנה -
"האל נתן לי הוראות... תכין את הקרקע לשובו של בני (ישו)... תטעו מיליון עצים. אני מאמין שזה מה ששמעתי שרוחו של אלוהים ואני (רורי אלק) חולקים את המשימה הזו אתכם (קק"ל)".
אני מתקשה לתפוש כיצד נוצר הקשר החם בין מוסד ממלכתי בישראל ובין תנועה דתית נוצרית קיצונית, המטיפה לא רק לחזרתו של ישו לביתו בארץ ישראל, אלא מדגישה את המחויבות שיש לה כתנועה להכין את הקרקע לבואו של ישו המשיח על חורבות העם בישראל. עד שחזון זה יוגשם על כל אוונגליסט לסייע לבניה בארץ הזו. מתוך המניע להחיות את חזונו של ישו הנוצרי על חורבות העם היהודי (!!!) משקיעה התנועה האוונגליסטית סכומי עתק במיזמים רבים, ואחד המיזמים - רכישת מיליון עצים לייעור, שבוודאי עשויים לתרום לשימור הקרקע.
בעימות בין תושבי הכפר והשלטונות שפינו אותם מאדמתם בשנת 1951, מוכיחים תושבי הכפר במסמכים שהם פונו רק לצרכי חירום ומאז הם מבקשים לחזור אליה, כי לא נעשה בה שימוש. יתרה מזאת, למפונים ב-1951 הודיעו שהפינוי הוא לתקופה קצרה והוא פועל-יוצא של צורך ביטחוני.
במשך למעלה מחמישים שנה לא נעשה בקרקע שהופקעה מהבדואים כל שימוש. כדי למנוע את חזרת הבדואים, החליטו לייער את המקום.
ולי, הילד מפתח תקוה - שלפני כשבעים שנה, כל יום שישי ציידו אותו הוריו, אנשים קשי-יום, בתרומה כספית לקופת הקרן הקיימת בבית הספר ע"ש "משה הס" - לא נותר אלא להביע היום את כאבי על הקשר המזוויע בין תנועה ימנית נוצרית קיצונית בארצות הברית ובין מוסדות הקרן הקיימת בישראל. לכסף אין ריח, אך תרומת המיליונים מצחינה ומבחילה, כשהיא מגיעה עם כסות אידיאולוגית אנטי-יהודית ופוגעת קשות באיש האדמה - הבדואי מאל-עראקיב. כל עץ של קק"ל על אדמת אל-עראקיב הוא אות קין על מצחה של מדיניות ההתנכלות לשליש מתושבי הנגב, המבקשים לחיות את חייהם כאזרחים במדינת ישראל על כחמישה אחוזים משטחו של הנגב.
בנגב יש מקום לכולם - לחוואים יהודים, למושבים, לקיבוצים, לערי פיתוח וגם לשבטי הבדואים. אך אין מקום לשידוך הסרטני בין הקרן הקיימת לישראל ובין האוונגליסטים החשוכים המרפדים במיליוני דולרים תוכניות הזויות. בינתיים נהרסה אל-עראקיב 16 פעמים, ותושביה ברובם מנהלים את חייהם במתחם בית הקברות, שקיים במקום כבר למעלה ממאה שנים. בעוד הבדואים באל-עראקיב מעבירים את לילותיהם בכפור המקפיא בבית הקברות של הכפר, האוונגליסטים מעבירים את לילותיהם בתוכניות חשוכות לבואו של ישו המשיח והקרן הקיימת בישראל הפכה לזרוע ביצועית של אותה תנועה חשוכה.
בְּבֵית הַקְּבָרוֹת שֶׁל אֶל-עָרָאקיב
שָׁרִיד אַחֲרוֹן לְמָה שֶׁהָיָה פַּעַם כְּפָר -
עָפָר וּגְלָלִים הָיוּ לִשְׁדֵה קְרָב
וְלָנוּ נוֹתָר לְסַפֵּר לְעַם
שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לָדַעַת
שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לִשְׁמוֹעַ
עַל עוֹד יוֹם קְרָב וְעֶרְבוֹ,
שֶׁשָּׁכְלוּ מוּסָרִיּוּתָהּ שֶׁל מְדִינָה
שֶׁנָּפְלָה עַל חַרְבָּהּ
לְבוּשָׁה בִּבְלוּאֵי תְּבוּסָתָהּ
בְּבֵית הַקְּבָרוֹת שֶׁל אֶלְ-עָרָאקִיב.
בְּבֵית הַקְּבָרוֹת שֶׁל אָלְ-עָרָאקִיב
שָׁרִיד אַחֲרוֹן לְמָה שֶׁהָיָה פַּעַם כְּפָר -
גְּעִיָּה אֲטוּמָה שֶׁל כִּבְשָׁה תּוֹעָה
מַסְעִירָה שׁוֹבַך יוֹנִים הוֹמֶה מִתְיַפֵּחַ
מַבְעִיתָה בֶּכִי בְּזָוִית פִּי חֲרוּשֵׁי קֶמֶט
מְשׁוֹטֶטֶת בֵּין יְרִיעוֹת אוֹהֶל פָּרוּם,
נְבוֹכָה מִזְדַקֶּרֶת כְּתִינוֹקֶת בִּזְרועות אֵם
מְבַקֶּשֶׁת רַק לַחֲלוֹץ שָׁד שֶׁל חַיִּים
מִתּוֹך חֶנֶק שַׁלְשֶׁלְאוֹת בּוֹלְדוֹזֶרִים
שֶׁחָנְקוּ אֶת כָּל רִגְבֵי הַלֶּס
שֶׁבִּתְּרוּ אֶת כֶּל פֵּרוּרֵי הַחַיִּים
הַלְּבוּשִׁים הַיּוֹם בִּבְלוּאֵי תַּכְרִיכֵי תְּבוּסָה מוּסָרִית
בְּבֵית הַקְּבָרוֹת של אל-עראקיב.
(השיר נכתב בלילה של ז' באדר תש"ע, בו ישנתי עם אנשי הכפר בבית הקברות באל-עראקיב).
