זאת הפעם הראשונה שהאופרה "בת הגדוד" מאת דוניצטי מבוצעת בארץ. זאת אופרת בל קנטו קלילה ושמחה שכתב דוניצטי האיטלקי בשפה הצרפתית עבור האופרה קומיק בפריז. הבכורה שלה הייתה לפני כ-171 שנה דהינו ב-1840. מאחר שהאופרה בסיומה מהללת את צרפת-"תחיה צרפת לימים מאושרים"היה נהוג לבצעה בכל שנה ביום הבסטיליה. מדוע דוניצטי האיטלקי כתב אופרה בצרפתית והציג אותה דוקא בפריז בבכורה ולא באיטליה - כי כל מלחין איטלקי כדי לקבל הכרה ראויה שאף להציג בפריז שהייתה אז המרכז. כאשר דוניצטי הגיע לפריז בשנות השלושים המאוחרות של המאה ה-19 הוא היה בעצם מלחין הבלקנטו האחרון. בלקנטו אינו ביטוי לשירה יפה בלבד אלא צורת שירה בה האמן מביע את תפקידו בצורה אישית מאוד, חופשי במידת מה מהתוים שכתב המלחין. הוא נותן צבע מיוחד להם. הרעיון של הבלקנטו היה להעמיד את האמן במרכז הבמה. סיגנון הבלקנטו אינו רק לשיר יפה וטוב אלא להכניס רוח חיים ורגשות בכתוב וזאת על-ידי אינטרפרטציה אישית המביעה את הרגש הנכון, הוירטואוזיות הקולית כדי להפיק איתם משהו רומנטי, טראגי, כאוב ולהביע את האופי, ליצור משהו שהוא בלעדי לזמר השר. זמר הבלקנטו אינו מציג רק היכולת הקולית שלו אלא גם הרגשות לכן כל זמר בלקנטו מבצע את המוזיקה בצורה אחרת מאחר שיש כאן מידה רבה של חופש -של הבעת האישיות. שני זמרים המבצעים את אותו התפקיד כאן - רוברט מקפירסון וז'אנר אקין יוצרים שני טיפוסים שונים של דמותו של טוניו למשל ומעניין לראות את שניהם. ב"בת הגדוד" חופש הפרשנות והביצוע בגלל האריות הרומנטיות הארוכות והרבות שבה, מוגבל יותר. יש באופרה זו דרישות טכניות גבוהות שדוניצטי העמיד בפני הזמרים. האופרה לא בוצעה רבות לפני כ-50-60 שנה כיוון שבמאה ה-20 הפסיקו לשיר בלקנטו ולא היו זמרים שיכלו לבצע את הדרישות של הבלקנטו בעוד שהיום אנו חוזרים במקצת ובצעדים קטנים לתקופת הבלקנטו בביצוע. האופרה כאמור נכתבה בצרפתית ולאחר מכן תורגמה לאיטלקית.הפקה זו הנה ההפקה ה-11 בעולם במתקונת ובימוי זה. ההפקה באופרה הישראלית היא אחת משתי הפקות של "בת הגדוד"המועלות היום בעולם והיא כבר הוצגה פעמים רבות בבתי אופרה שונים בעולם. האופרה קומית, קלילה, נחמדה, עם מוזיקה מאוד נעימה. יש בה סממנים של אופנבך הצרפתי,של אופרטה ורומנטיקה רבה. המנצח באופרה היה אלברו זדה בן ה-83. הוא מנצח חביב, עדין, מלא חן. הוא אחד המומחים הגדולים ביותר בעולם לבלקנטו החיים היום בעולם. הבמאי אמיליו סאחי העביר את העלילה לפריז הכבושה בסוף מלחמת העולם השניה. העלילה לא מסובכת. תינוקת שנמצאה, מאומצת על-ידי גדוד כאשר כל חיילי הגדוד הם "האבא" שלה. מרקיזה המבקרת בפונדק פריזאי מגלה במקרה שהיא "הדודה" של התינוקת שכבר גדלה ומאמצת אותה. היא מתאהבת באיש מקומי שהציל אותה והוא מתגייס לצבא כדי להיות בקרבתה.למרקיזה שהיא בעצם אימה תוכניות אחרות עבור בתה אך חיילי הגדוד מביאים סיפור נחמד ותמים זה לסוף טוב. כרגיל האהבה תמיד מנצחת. העלילה במקרה זה לא כל כך חשובה כי העיקר באופרה זו הם המוזיקה היפה, הקליטה והנעימה וכן הבידור הקל הגובל באופרטה,שמטרתם הנאה של כשעתיים בלי להתעמק, בלי לחשוב הרבה ולשכח הכל בתום האופרה פרט למוזיקה. כאמור, באופרה זו אתה מסתפק במוזיקה היפה והקליטה, בקולות הטובים ומותר על עמקות, טראגיות ורציחות או מות בסוף, כפי שאנו רגילים ברוב האופרות. טוב עשתה האופרה הישראלית שהעלתה אופרה זו שכמעט ולא מבוצעת ושרוב הקהל לא ראה או שמעה מעל במה או בוידאו. המנצח והתזמורת היו בסדר, התפאורה קורקטית והתלבושות - חוליו גאלאן בהתאם לתקופת מלחמת העולם השניה. לא כל כך הבנתי את כוונת התפאורן במערכה הראשונה כאשר חיילים נכנסו ויצאו מתחת לבר שבפונדק. שירתה של מארי-אירידה מרטינז הייתה מצויינת. קול הסופרן הקולורטורי שלה היה טוב מאוד. טוניו-רוברט מקפירסון הטנור יש לו קול מעניין ויפה ופעמים מספר אפשר היה לדמות ששר קונטרטנור. המרקיזה-מוניקה מינרלי מלאת חיים,עליזות וחשיבות עם אנרגיה בלתי רגילה שרה יפה ושיחקה משחק מעניין ויפה של אישה אקסצנטרית מהחברה הגבוהה שדוניצטי בעצם צחק עליה.ולדימיר בראון היה סולפיס-סמל הגדוד טוב מאוד הן בשירתו המצויינת והן במשחקו. כן היו טובים מאוד גם שאר הזמרים והשחקנים שגילמו תפקידים קטנים יותר הן בשירה והן במשחק כנח בריגר,יאיר גורן, אליזבת קדם, ליאורה לופין ואח'. רציתי לשמוע את הצוות השני בחזרה הגנרלית הראשונה שהייתה ולהשוות בין המבצעים אך בבואי לאופרה בזמן שנקבעה החזרה נאמר לי שאין חזרה בעוד באותו הזמן היא התקיימה באולם בפני אולם כמעט רייק... המקהלה ובעיקר מקהלת הגברים לה תפקיד נכבד באופרה הייתה טובה מאוד. התרגום של ישראל אובל כתמיד היה מצויין והפעם גם קצת "שובב" ומשעשע במקרים מסויימים ברוח האופרה. הכנסת גוון מקומי באופרה כגון מילים בעברית ושירים כ "כלניות" וכו' התקבל יפה ובחיוך על-ידי הקהל. לראות או לא לראות: אופרה שהיא בידור קל, נחמד, מוזיקה מאוד נעימה, ביצוע טוב, כאשר כל הרעיון הוא לחייך, לשמח, ליהנות ולבדר.