אל עראקיב - מדינה יורה על אזרחיה

"וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" [ל"ב, א'-ד']. בפרשת השבוע "כי תישא" אנו לומדים על הסיפור של עגל הזהב, שהתרחש בעיקר כי משה בושש לבוא. נדמה כי גם המנהיגות בארץ לא מגיעה בזמן כדי לטפל בדיאלוג עם הקהילות בשטח. כך מתירה אותה המנהיגות לכוחות השיטור לדכא באלימות את זכויות התושבים. השבוע עלתה רמת האלימות המופעלת כנגד תושבי אל-עראקיב הבדואים. דחפורי קק"ל המשיכו מיום שני ועד אתמול (ד', 16.2.11) להרוס סוכות שהקימו התושבים במשך הלילה, ולהמשיך וליישר את הקרקע לנטיעות. ביום חמישי שעבר (10.2.11) ירו כוחות המשטרה כדורי "ספוג" וגז פלפל מטווח קצר, והתנהגו באלימות לקהל של כמאה ילדים ונשים, שהניפו במחאה את תעודות הזהות הישראליות שלהם. כתוצאה מהאלימות פונו חמישה תושבים פצועים לבית החולים "סורוקה" בבאר-שבע, ושישה נעצרו. העצורים היהודים - פעילי זכויות אדם - שוחררו מיד, ואילו העצורים הבדואים נשארו במעצר, כחלק מהאפליה וחוסר השוויון בפני החוק. מיום ראשון עד יום שלישי לא היו עבודות בשטח, ואף הייתה נוכחות של חברי-כנסת נציגי המגזר הערבי, ושל פעילים ופעילות יהודים. אתמול (ד'), בהריסה ה-17 של אל-עראקיב בשבעה חודשים, הגיעו הדחפורים בבוקר. העבודה התחילה בשקט יחסי. אחרי כשלוש שעות-עבודה הורו שוטרים לתושבים להיכנס לבית הקברות של אל-עראקיב. על-פי דיווחים של פעילי התחברות-תראבוט, לא נתנו להם מספיק זמן להתפנות, ומיד החלו השוטרים והיס"ם (יחידות סיור מיוחדות) לירות, אפילו מתוך מכוניות המשטרה. המשטרה הכחישה שימוש בירי, אבל במהדורת החדשות דווח מטעם "מגן דוד אדום" על פצועים מירי כדורי גומי. שלושה פצועים פונו לבית החולים, ואחרים סירבו להתפנות מחשש למעצרים, ומחשש להשתלטות המינהל, הקק"ל והמשטרה גם על בית הקברות. הכניסה לבית הקברות נחסמה על-ידם בתעלת עפר, ובאר מים נסתמה. לא ברור איך יצאו כלי הרכב של הבדואים מהמקום. הפעילים דיווחו על אלימות קשה.