ממתי יצר החופש חזק כל-כך מיצר החיים? מה קרה? איפה זה יקרה עוד? האם זה משהו שהשתנה בעולם באשר הוא עולם, באזור, רק בין מוכי גורל כלכלי וחברתי, או האם זה בעצם תופעה שיש להתייחס אליה כשינוי אדיר אוניברסלי. מה ההשלכות? מה ההשלכות על ארצות ועמים קרובים ורחוקים, מה ההשלכות עלינו כאן בארץ הקטנטונת הזאת שלנו, שידעה לטפח מאז היותה את מה שהיא קוראת כוח ההרתעה? כשהמונים אינם מפחדים, מה קורה לכוח ההרתעה? האם הוא תלוי בבחירה בין צבא שיורה בהמונים לבין צבא שמצטרף אליהם? עצם המחשבה על הבחירה הזאת מקפיאה את הדם.
החידה השנייה היא איך הפורום של כלל בני האדם עלי אדמות מכוח וירטואלי לכוח דינאמי ממשי יכול לשנות את מפת העולם, בלי מנהיגים, בלי מטות פעולה, בלי אסטרטגים. מאין צומח הדבק הזה שקוראים לו "פייסבוק", מפני שאין שם הולם למה שהופך את פייסבוק עצמו לגיבור של תהליך הפיכת העולם לבקעה אחת גדולה, בה מתגורר לו האדם שקומתו מגעת עד השמיים וזרועותיו חובקות אופקי יבשות ורגליו נטועות בסלע הקיום האנושי, בלי שיש מישהו בעולם היודע להסביר איך. דעת הקהל, כפי שהכרנו אותה בעבר, הייתה תופעה שידענו את חוקיה. דעת הקהל, כפי שהיא פרצה לתוך המציאות בהווה, היא מה? מי יכול להטות אותה לימינו או לשמאלו?
איפה יש פרלמנט בעולם היודע איך להתמודד עם הרצון הקולקטיבי של גוש אנושי שאי-אפשר למקם אותו בשום מקום ובשום תחום, והוא חזק כמו לבה שמגיחה מלוע של הר הגעש האדיר שלפתע ברור לכל שכל העולם, או יושב לרגליו וחשוף לפגעיו, או כל העולם יושב עליו ממש ומי יודע אם יש מקום אליו אפשר לרדת ממנו. כמובן שכוהני העולם הישן מתמודדים עם דעת הקהל על-ידי נעילתה מאחורי סורג ובריח ותקנות חירום, ואינם יראים מחיסולים ומעינויים וממאסרים. אולם הגעש אינו עוצר. אי-אפשר לעצור אותו. כוהני האימה הגדולה הם כבר חללים. עוד יום, עוד חודש, עוד שנה, אבל זהו.
לעת הזאת, אין לנו עצה טובה יותר מאשר התבונה. היא אומרת שבעולם בו אין ההרתעה מצליחה להרתיע, ובו אין דעת הקהל יכולה להיכלא - עלינו להגדיר לעצמנו את המצב החדש שנוצר כאיום אסטרטגי, ועלינו ליזום יוזמות חדשות כדי לקדם את פניו. זה בהרבה מעבר לחרדות פן האחים המוסלמים ישולבו בממשלת מצרים החדשה, הנובעות בעיקרן מן הגעגועים למשטרו של מובארק, שהגעגועים אליו לא יחזירו אותו לשום שלטון. האיום הגדול הוא בהנפת דגל דעת הקהל העולמית בעידן בו דעת הקהל הפכה לשחקן רב-עוצמה בזירה הגלובלית ובתקופה בה מתברר שמחסומי הפחד נפלו וסופם ליפול עוד ועוד. התבונה ותשובה רבת-השראה נועזת ועשירת דמיון יצירתי לאתגרים השניים האלה, הפכו לכורח קיומי.
