אדוני ראש הממשלה
בנימין נתניהו לא ציווה עלי לסכור את פי, וגם מיסטר פרזידנט
ברק אובמה לא פנה אלי.
הושטת יד להמוני מצרים במאבקם
כאחת מפשוטי העם, אני סבורה שעלינו להושיט את ידנו כאומה עברית חופשית אל מצרים, האומה העצומה, העתיקה ורבת הדתות, אשר ממנה יצאנו לפני אלפי שנים. נמלטנו מעבדות מצרים, השתחררנו מעריצותם של פרעוניה; צלחנו כאומה תהומות, הררים וימים, מלחמות עקובות מדם ושואות נוראות; ובכל שנה ושנה בחודש האביב יושבים מרבית בני עמנו וזוכרים בצוותא את בית העבדים המצרי, את יציאת מצרים. ולכן אנו מישירים את מבטנו אל בני מצרים העשוקים והמיואשים ומשתתפים בכאבם הנורא.
אנו צופים באהדה ובחמלה על מחאת הרבים במצרים; אנו מעריצים את מחאת הרבים, את הקרבת הרבים במצרים: נער, זקן וטף, הרעולה וגלוית הפנים, השפחה והגאה יחדיו, בור ועם הארץ שכם אל שכם, משכילים ומדופלמים, דלים וחסרי כל יד ביד עם סוחרים ואמידים. דבר גם לא השתנה מאז עלייתה לשלטון של החונטה הצבאית. צבא, מעצם טיבו, מושתת על ציות והיררכיה, הוא נועד להפעיל כוח. הוא לא נועד להנחיל חופש היצירה, חירות המחשבה, ולחנך להעצמת הרצון והבחירה של הפרט.
זעקתם צודקת ונכונה
מחאתם של ההמונים במצרים, וגם באלג'יר, בתוניס, בתימן ובפרס/אירן, בבחריין, בסוריה ובירדן פרצה עתה לפתע פתאום כאילו כלהבה מבטן האדמה; געשם של המורדים, גם אם תוזמן, גם אם מומן - האין הוא 'אש שפורצת מבפנים?': כמילותיו של אחד המפגינים? - אפשר לעזור ולתרום אך לא ליצור זעקה שכזו. ההמונים הרמוסים בנפש ובגוף תובעים את ריבונותם העצמית, את הגיון חייהם, את אושר חייהם, מול שליטיהם שלהם, בני אומתם, עצמם ובשרם. צעקה עולה ממצרים על שררתם האכזרית של מעטים וקלגסיהם על המונים עצומים. הם מוחים על אזלת ידה המאוסה של משפחה אחת חומרנית מושחתת וגסה, ללא פתרונות, ללא מעשה; הם מוחים כנגד חבורת אילמים מסמאת מצוקת דורות בקוסמטיקה של שיפוצי עתיקות נושנות.
מזדהים עם זעקתם ומרים של המורדים
ואנו יהודי העכשיו - נציגי דורות של יהודים נרדפים - אנו מחבקים באהבה את הנרדפים, הנדרסים, המוכים והצועקים בראש חוצות, כמו את המושפלים והמופשלים בחדרי חדרים של כלא וצינוק. אנו חשים את כאבם של הנבגדים, הרעבים, המנוצלים. עלינו, על מנהיגנו, לומר להמוני מצרים בקול גדול ורם: הו אתם בני האומה המצרית המפוארת והמהוללת; שושלות של עריצים משלו בכם; ובחסד האל עליכם באה שעת גאולה מיד צר וחירות למשועבדים; כך אירע את עמנו לפני אלפי שנים; בני ישראל והנספחים אליהם מרדו בעריץ המצרי. כך נכתב בתנ"ך, בספר דברים ד': "כי שאל נא לימים ראשנים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמהו; השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי; או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסת באתת ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדלים ככל אשר עשה לכם יהוה אלהיכם במצרים לעיניך".
המדינה העברית הריבונית מושיטה ידה לשלום
אנו עם ישראל הריבוני בארץ ישראל, היושבים מעבר למדבר סיני והים התיכון המחבר בינינו מאז ימות עולם; אנו רואים את צילומיכם האיומים מזעזעי המסכים הקבועים בבתינו ועינינו קרועות לרווחה בכם; מלאי קלון בוז אל עבר דורסני ומנוול, אינכם חסים על העכשיו, על דמכם ונפשכם, ופניכם הנחושות אל העתיד המוכרח לבוא; מניפים בחדווה את דגל החירות; האם האומה המצרית הגדולה מיילדת את עצמה? כפי שנולדנו אנו מארצכם לפני אלפי שנים? באיברים נרמסים, בעצמות נשברות ובגולגלות מרוסקות; כפי שתיאר הנביא יחזקאל [ט"ז]: "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך; ואומר לך בדמייך חיי ואומר לך בדמייך חיי". אנו קרוביכם ושכניכם, מתפללים לשלומכם וטובתכם, אנו משתתפים בתוחלת חירותכם; נכיר ונוקיר את מנהיגותכם הנבחרת, את חייכם החדשים, ונכונן יחדיו עמכם שלום ושיתוף פעולה מבורך בשפע חומרי ורוחני; עולמם של הנביא ישעיהו [ב']: "ושפט בין הגוים, והוכיח לעמים רבים, וכתתו חרבותם לאתים, וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".
כך היה אומר מנהיגנו ומכריז מדינתנו העצמאית
דוד בן-גוריון.
מצטערים. מנהיגינו היום הם "ריאליסטים". חוששים, זועמים, רועדים, חרדים. אין להם שאר-רוח בן-גוריוני, אין את ליבם למהלכים תנ"כיים. ואולי גם פרעה כבר מזמן היגר אל מעבר לאוקיינוס.
