בספרו החדש מספר סטף ורטהיימר את תולדות מעשיו. במו עשר אצבעותיו בנה ממלכה, שהעולם מלא את כבודה. ההצלחה הפנומנאלית קוראת להעמקה לצורך הבנתה.
נער צעיר שאביו הבין בעוד מועד מה קורה במשטר ההיטלרי ועלה לפלשתינה. יושבי הארץ היום לא יכולים להבין את תהליך ההתערות של העולים מגרמניה בחברה היישובית. רבים מהעולים לפלגותיהם סוחבים איתם עד היום את קשיי ההסתגלות. נראה שאובייקטיבית, לעולים מגרמניה - שקראנו להם יֶקים, וביחיד יקה = יהודי קשה הבנה - הקושי היה גדול יותר. קשה היה ליקים להבין את הפולנים ואת הרוסים ואת הרומנים - שהיוו את החברה היישובית. לחשוב על פרופסורים ודוקטורים ומהנדסים וסוכני ביטוח, שהדייקנות והמקצועיות וההשכלה הרחבה הן נר לרגליהם, חניכי המשמעת והסדר, שבן-יום צריכים להתרגל לדומיננטיות ולתרבות של המזרח-אירופים... אין לך דבר איכותי שלא הביאו לארץ: המדע והאוניברסיטה והטכניון (בהתחלה למדו בגרמנית), הפיננסים, הבנקאות, הביטוח, המשפטים, החקלאות המקצועית. ארלוזורוב, הגדול שבהם, הראשון שטבע את האמירה: "חברים, אי-אפשר לחלוב פרה באופן ציוני". לאמור, צריך מקצועיות. הילדים שבאו - היינו לועגים לבגדים שלהם, והם היו מתביישים בהורים שלא ידעו עברית.
ואל ההוויה הזאת הגיע הנער סטף. דעתן מגיל אפס, חרוץ, עיקש ובעל חוכמת ידיים טכנולוגיות. עבודותיו כשוליה בכמה תחומים ניבאו את עתידו. הוא היה מרוכז במחלוקות עם אביו ובעבודה, עד שהגיע לפלמ"ח.
ובפלמ"ח הוא פגש לראשונה את בני הקיבוץ והמושב. אלה, כהגדרתו, הפכו אותו לישראלי, לבן הארץ. מפקד המחלקה שלו בגבעת ברנר, ארזי מכפר יהושע, ייצג לו את המיטב האפשרי. וכמוהו שמעון אלפסי, הראשון שנתן את הפקודה "החיילים ייסוגו והמפקדים יחפו" (ונהרג). בחורים כאלה, וההיכרות עם יגאל אלון, מסרו לו לעיכול את ארץ ישראל. ההרכבה של יקה מגרמניה עם רוח הפלמ"ח, הולידה את הפוטנציאלים להקמת ממלכה טכנולוגית עולמית. ממחרטה ישנה בתוך הדירה - ועד למכירת המפעל לשותף הבכיר בעולם, וורן באפט.
הצלחה כזאת, כדי להבין אותה, צריך לבקר במוזיאון היהודי בברלין. רק שם אפשר לראות איך, החל במאה ה-14, לאט-לאט וחרף הגזירות וההגבלות, היהודים הפכו להיות היועצים והמממנים של המושלים בנסיכויות הרבות בארץ. כך עד לתחילת המאה ה-18 רוטשילד, ואחר-כך משה מנדלסון, שנכנס לברלין דרך שער הבהמות - ואחרי כמה שנים היה לאחד מאנשי הרוח והתרבות שהשפיעו על ענקי התקופה, וכש-גתה, המשורר הענק, הגיע לברלין, הוא הלך אצל מנדלסון. וכך עד סוף המאה ה-19 ותחילת ה-20, היהודים נהיו לבולטים שבפילוסופים והסופרים והמשוררים ואנשי האמנות והמדע והמסחר. רבים מהם הגיעו לעמוד בראש מוסדות תרבות ומדע, בישרו השכלה בעם היהודי, והקימו את היהדות הרפורמית המצילה לנו מיליונים מנטישת היהדות, כשנפתחה אפשרות להיות גם יהודי וגם מודרני.
מרשם ורטהיימר לחיקוי
מהסאגה הזאת אני רוצה לחלץ תובנה אסטרטגית לימינו. הפריצות הראשונות שכוננו את המפעל שבנה סטף נעשו בסיוע של יהודים. רכישת הידע הטכנולוגי וידע השווקים - הסתייעו בידי יהודים באירופה ובארה"ב. השימוש שעשה סטף בנכס הזה של יהודי התפוצות, הוא סמל לנהוג על פיו גם כיום. יהודי התפוצות, ובעיקר בארה"ב, הם מרכיב אסטרטגי שני רק לצה"ל. והיום, כאשר קלענו את המדינה לבדידות חריפה בעולם, ולאור מה שיכול לקרות בארה"ב, לא נשאר הרבה אלא יהודי התפוצות. ובתנאים אלה, אנחנו עושים הרבה כדי להרחיק מאתנו אותם: חוקי הדת המדירים את הזרמים הדתיים המהווים 90% מיהודי התפוצות; יוזמות החקיקה של המפלגות הסף-פשיסטיות שהליכוד מחבק; והמשך עיוותי הכיבוש המשחיתים את החברה פנימה ומורידים את קרן המדינה חוצה.
עלינו ללמוד מסטף. תורת העבודה ומימוש הקשר עם יהודי עולם - הוא מרשם לחיקוי. ואולי ראוי להקשיב לאמירות של סטף בנושא החינוך: הקריאה לחידוש החינוך המקצועי, לעולם התעשייה והיצירה המתוחכם, בימי עידן המידע. אין במערב מדינה מצליחה בכלכלה הפתוחה יותר מגרמניה, שממשיכה להקצות חינוך מקצועי ל-25% מתלמידיה!
