א. התחשבות
בני הקט חזר מבריטניה, והביא לי, לבקשתי, קרם להקלות כאבי שרירים. לכאורה, שום דבר, אך לקרם אין ריח, וזה לפעמים יתרון - אך לא זה זיכה את הקרם להיכנס לתודעתי. כסובל מכאבי עצמות ומכאבי שרירים מגיל צעיר וכספורטאי (לא רע בהישגיי, דווקא) בנעוריי - הכרתי כמעט כל טיפול נגד כאבים. מכולם רק פיסיותרפיה מדהימה מדי המלאך בהרב, המעסה המיתולוגי של
מכבי תל אביב, עזרה לי ממש, ופטרה אותי מכאבים יותר מעשרים שנה.
לפני כשנה וחצי חזר גבי לכאוב - עד שהגעתי לטיפולי טווינה בידיו האמונות של שחר, הנתמכות בדיקור מיומן ביותר של סרגיי; והוטב לי.
מה שמשך אותי לקרם הבריטי (Lloyd's Cream מתוצרת תורנטון ורוס) היה כתב ברייל על אריזתו, כדי שעיוורים וכבדי-ראייה יוכלו לבחור בו.
רעיון גדול, שחייבים לאמצו.
ב. מטח פרידה
הגדרת הרקטות והטילים ברורה לגמרי: טיל הוא רקטה מונחית. כלומר, קצת יותר חכמה מרקטה. עד כאן הכל כמעט ברור, אך מה ההבדל בין "קטיושה", ל"גראד" ול"קסאם"? האם יש הבדל כשאורחת בלתי-קרואה כזו מגיעה לביתך?!
הרקטה, שנחתה בבאר-שבע ביום רביעי בערב, הייתה אמירה ברורה של חמאס, שגם הוא רצה להשתתף בפסטיבלי הפרידה מרא"ל
גבי אשכנזי.
כשנבחר ג'ון מיג'ור לראש ממשלת בריטניה במקומה של מרגרט תאצ'ר, קיבל אותו ארגון המחתרת הקתולי-אירי IRA במטח מרגמות על קריית הממשלה בלונדון.
נזכרתי במטח הזה ביום רביעי. כל-כך היללו את אשכנזי על ארבע שנות כהונתו, עד שכמעט שמעתי את פעמי המשיח. בא חמאס, ובנבזותו קלקל את הפסטיבל המיותר לחלוטין, שעלה עד כה מאות אלפי שקלים, והזכיר כי לא נעשה דבר בימי אשכנזי, וגם מצב ההתרעה הישראלית רע עד אנוש, והיא אינה עובדת.
לא היו צריכים להזכיר זאת לתושבי חוטף-עזה. ישראל ויתרה מזמן על ריבונותה באזור, והם חוטפים בלי הפסקה - אחרי שרובם קיבלו חדרי ביטחון מהמדינה - כיוון שלימדנו את הערבים את מה שניסו ראשוני כוח המגן העברי להפריך: ניתן להכות ביהודים בלי חשש, כי בני-מוות הם.
וזה מזכיר לי, שהיו "מומחים", שקישקשו על כך, שלעולם לא ייפלו קטיושות על אשקלון, ולעגו למי שחזו זאת. אותם ה"מומחים", שהיו שיכורים מפרס נובל לשלום, או מתערובות אחרות של טיפשות יתרה, של יוהרה לא-מוגבלת ושל חומרים שונים, הבינו מאוד בביטחון - כפי שמוכיחה המציאות.
תוצאות טיפשותם וכסילותם אינן הפיכות, ועוד לא שילמנו את מלוא המחיר על הפרס הבזוי שקיבלו.
ג. זה רעיון!
אחד הדברים הכואבים במעבר דירה הוא הצורך להיפרד מחפצים ומריהוט, שהתרגלת אליהם משך שנים. פתאום, דירה חדשה, זמירות חדשות, ואין מקום לאותם הדברים.
המרכז לחלוקת ציוד יד שנייה לנזקקים (טלפון 08-9771780) יפנה ללא תשלום מביתכם מקרר, ארונות, מיטות, מכונת כביסה וחפצים - בתנאי שהם במצב תקין וראויים לשימוש - וידאג, שיגיעו לידיהם של מי שנזקקים להם.
ד. למה יש פקקים בכביש 4
פעם הטלתי על הסטודנטים שלי מטלה לימודית: לספור את הרמזורים בכביש 4, בין יד-מרדכי לבין חיפה. מסקנת התרגיל, שלמישהו במע"צ יש אהבה בלתי מוסברת למשולש האורות הללו, או חבר, שמייצרם. כל יישוב קטנטן ואפילו פחות ממנו קיבל רמזור, כדי שיוכל לעכב את התנועה בכביש הראשי מאוד (ספרה אחת מעידה על חשיבות הכביש).
היום, לצערי, הגעתי שוב לעיר הולדתי בשרון. ליוויתי לדרכו האחרונה אב של חברה. מי ייתן, שרק אנשים בגילו יילכו לעולמם במקומותינו. במפה, הדרך להלוויה וממנה קצרה להפליא. בפועל, הייתה רווית פקקים ונהגים-של-סופשבוע לעייפה. האובך לא סייע להם. מביתי אל בית-העלמין חמישה-שמונה רמזורים. את חלקם - ובעיקר, את זה שבצומת בית-ליד - הייתי מסיר. רק לפני כחמש שנים גמרו לשפץ ולקדם את הצומת. למה לכל הרוחות לא השקיעו במחלף במקום לבזבז כספים על צומת מרומזר?!
שוב יסבירו, שיש לכך עלות, אך הפקקים עולים בחשבון לאומי הרבה יותר מתוספת העלות למיחלוף הצומת. נסו לנסוע מדרום-מזרח גוש דן לחדרה דרך כביש 4, וצפויה לכם כמעט בכל שעות היום חוויה מסעירה: עקב מהירות נסיעתכם, תוכלו לבחון כל אבן וכל פרח לאורך הכביש.
