ראשי פרקים אלה מתייחסים לעבודה תיאורטית, הכרחית לאלטרנטיבה שמאלית בארץ - ובעולם.
א. כנקודת מוצא, נזכור את העובדות:
1. המשבר הפוליטי-כלכלי-חברתי הפוקד אותנו הוא חלק ממשבר עולמי;
2. עד ההתעוררות הנוכחית בעולם הערבי, התקיימה בעולם כולו תזוזה לימין, ללאומנות ולגזענות;
3. למשבר יש סיבה כלכלית בנוסף לסיבות המדוברות: מבנה פוליטי-כלכלי גלובלי מאפשר צבירת הון פרועה בידי בודדים;
4. הקשר בין כלכלת העולם לתהליכים החברתיים-פוליטיים נזכר בפי השמאל רק במונחים כלליים, כפערים ברמת חיים ואי-צדק חברתי;
5. ראייה מדויקת יכולה לבוא רק באמצעות ניתוח מעמיק, והיעדרם הוא הגורם העיקרי לחולשת השמאל;
6. ניתוח כזה אפשרי, ויש מרכזים אקדמיים שעוסקים בו, אבל הקשר בינו לבין פוליטיקה מעשית נראה כמחוות רצון טוב מיפי-נפש ולא ככורח-חיים ללוחמים לצדק;
7. ריכוז כוחות מצומצמים ורציניים לניתוח תיאורטי חייב להיעשות כחלק מהעשייה הפוליטית.
ב. קווים לניתוח התיאורטי:
1. הכוח המניע העיקרי בעולם הוא הכלכלי. הניתוח ב"קאפיטאל" קובע שעושר המעמד העליון בא מניכוס "הערך העודף";
2. אחת המטרות הראשונות של השמאל - לימוד הרלוונטיות של תורת מרקס לתנאי השוק הדיגיטלי-גלובלי;
3. מאבקי השמאל אינם מתייחסים כיום לקרדינאליות הכלכלה למצב הפוליטי והחברתי, אלא במונחים כלליים של צדק, ויתרונותיו של המשטר הדמוקרטי הליברלי על פני משטרים אחרים;
4. הניתוח החדש יוכיח שחוקי-המדינה הליברלית הקיימים משרתים את ההתעשרות הפרועה בעולם;
5. הניתוח יאתגר רבים מהאספקטים של המשטרים ה"ליברליים", יַראה את מגבלותיהם ואת הדרך לשנותם, בשילוב מאבקי צדק בכל המגזרים;
6. הניתוח יראה איך שליטת הכוחות הכלכליים הגלובליים במשאבי האנוש גורמת לכל העוולות האפשריות;
7. בכל מקום יש תנאים ספציפיים ש-ל-ו, הדורשים התייחסות ספציפית; אבל הרעה החולה היא אחת לכל המקומות;
8. במקום שיש מאבקים בוטים - בלבוש חברתי-לאומי, כבמצרים היום, או בלבוש קונפליקט לאומי-דתי כאצלנו - שלטון אי-הצדק "תואם" לעתים את האספקטים הגלויים. רק מדיניות עקבית ושקולה להוקעת השיטות הפוליטיות הנ-ב-ד-ל-ו-ת כ-ב-י-כ-ו-ל, לאור העקרונות המאחדים הנ"ל, עשויה להסיר את המעטה ה"מקומי" ולגלות את הגורמים לאי-הצדק.
ג. המייחד את ישראל והמאפשר לשמאל להשתתף במאבק הגלובלי:
1. הכיבוש הישראלי הוא ללא אח ב"עולם החופשי";
2. לפער הכלכלי בישראל מצטרף גורם הכיבוש, המאפשר ניצול של משאבים מהשטח הנכבש;
3. ה"נוחיות" היחסית של ישראלי ממוצע נגזרת מהניצול הנזכר, ומתמיכה אמריקנית מסיבית שניתנת בהנחה שישראל היא בת-ברית התורמת ל"יציבות" הכלכלית באזור;
4. כשלון המאמצים להשגת "שלום" נובע מהסתירה שבין הרצון לראות את ישראל כמדינה מערבית משגשגת, לבין חיבוק המודל הליברלי שנראה לשכנותינו כרצון לקיים את המצב הקיים;
5. הניגוד הפוליטי-צבאי מורכב גם מניגודים היסטוריים ודתיים. השגת פתרון לניגודים אלה לא יבוא בדרך של ניתוח כלכלי בלבד. אך שום ניסיון להתחבב על העמים השכנים לא יצליח בידי כוחות הקשורים למערך הגלובלי. רק הצבעה על משטר אלטרנטיבי ומלחמה על השגתו יוכלו לסייע לשמאל לרכוש את לב החלקים הגדולים בעם שלנו - ובארצות השכנות;
6. סיסמאות השמאל נגד הכיבוש חייבות להיראות כחלק מהתנגדות עקרונית ואמיצה למשטר הפרלמנטרי הקיים, המתחזה לדמוקרטי;
7. היעדר מודעות לעקרוניות האספקט הכלכלי, והיעדר ניתוח עקרוני של האספקט - גורמים לרבים להסס לגבי רלוונטיות הצעותיי. התנועות המתקדמות עוסקות בשלל נושאים - חוץ מזה הנזכר כאן! יש להקים גוף מצומצם ויעיל, שיתחיל בלימוד האספקטים התיאורטיים של הקשר בין כלכלה לאי-צדק לסוגיו. לימוד כזה יוכל לעזור למנהיגי השמאל בהחלטות מעשיות רבות;
8. אם מפלגה תיקח על עצמה קידום מחקר כזה, יש לה סיכוי לעלות לראש הבמה ולהוביל שינוי של ממש בעתיד הנראה לעין. סיסמה מובילה בכל מאבק פוליטי קונקרטי יכולה להיות כותרת מאמר זה.