רעידת-האדמה שפקדה את יפן משחקת, מטבע הדברים, גם לידיהן של חברות הביטוח בארץ. זוהי שעתן היפה לעשות נפשות אצל לקוחותיהן כדי שיקדימו רפואה למכה נוסח זו, ויבטחו את בתיהם מפני סיכונים צפויים. לאלה מהם שייענו לפיתוי, הן יבטיחו הרים וגבעות. אלא שבסופו של דבר עלול להתברר כי, בסך-הכל, יהיה זה כסף טוב למבטחות, אבל סיכוי קלוש, אם לא מבוטל, ללקוחות, לקבל פיצוי הולם, שעה, שחלילה, יינזק הבית.
כי זאת לדעת: אם אכן תתרחש רעידת-אדמה קטלנית בישראל - וזו אכן צפויה על-פי התחזיות הסייסמולוגיות - לא ייוותר, מן הסתם, מי שיוכל בכלל לשלם את פיצויי הנזק. הומור שחור? לא בהכרח! המדינה, מכל מקום, עלולה להתנער מכל חובת-תשלום בעת צרה.
רעידת-האדמה ההרסנית, הצפויה במוקדם או במאוחר, היא, אומנם, "כוח עליון", שמטבע הדברים אין לנו, בני אנוש, שליטה עליה. אלא שעם זאת ניתן, בהחלט, להיערך לקראתה מבעוד מועד ולצמצם בכך את נזקיה.
הצרה הגדולה היא שישראל, היושבת על השבר הסורי-אפריקני, אינה ערוכה כיום למכה שכזו. עובדה: בעשור האחרון הקציבה הממשלה 40 מיליון שקל בלבד להיערכות לקראתה, על-אף הצורך במיליארדים. רק 12 מבנים בכל המדינה עברו חיזוק, ומשום מה קוצצו עשרות מיליונים, שנועדו לביסוסם של מבנים חיוניים, כמו בתי-ספר ובתי-חולים.
במדינה מתוקנת, כמו יפן, המצויה תחת פיקוח השלטונות, דואגת הממשלה, מבעוד מועד, לסכנה הצפויה, מה גם שבתיה בנויים בנייה מאסיבית לדוגמה. זו גם הסיבה שהנזקים בה, גדולים ככל שהיו, מוזערו, יחסית, עד למינימום. בישראל, לדאבון הלב, חוגג בגדול מחדל שאננות הבנייה כעוד אחד ממחדלים רבים אחרים. במדינה כמו שלנו, שבה אין הקפדה יתרה על איכות הבנייה, עלול גם רעש, קטן בעוצמתו בהרבה, לגרום לאסונות כבדים בנפש וברכוש. בניינים, שנבנו על יסודות בלתי-מוצקים, עם בניית-ביניים דלילה, עלולים אז לקרוס כמגדל של קלפים.